טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

וראשי בשמים, והתיאה, והחלתית – כלך החלתית

 

"ורמינהי: הקושט, והחימום, וראשי בשמים, והתיאה, והחלתית, והפלפלים, וחלת חריע נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאין טומאת אוכלין? ואם אינן מטמאין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר? וא"ר יוחנן בן נורי: נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאין טומאת אוכלין" (נידה, נא ע"ב).

שם עברי: כלך החלתית   שם באנגלית: Asafoetida   שם מדעי: Ferula assafoetida L

שם נרדף במקורות: חלתית


נושא מרכזי: מעמד החילתית כתבלין

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על החלתית וקישוריות הקש/י כאן.

 

בצד הסכנה שבאכילת חילתית הרי שבכמות קטנה היא שימשה כתבלין. הראיה הברורה ביותר שהחילתית נאכלה רק כתבלין אנו מוצאים בדיון המובא בסוגייתנו המשווה בין השבת והחילתית: "והא שבת (ראו במאמר "השבת מתעשר זרע וירק וזירין" (עבודה, זרה ע"ב)) דמיחייב בפאה, ומיחייב במעשר, דתנן: כל שחייב בפאה חייב במעשר. ומדחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין, אלמא: כל מילי דעביד לטעמא מטמא טומאת אוכלין, דהאי שבת לטעמא עבידא. ורמינהי: הקושט, והחימום, וראשי בשמים, והתיאה, והחלתית, והפלפלים, וחלת חריע נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאין טומאת אוכלין? ואם אינן מטמאין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר! וא"ר יוחנן בן נורי: נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאין טומאת אוכלין. אמר רב חסדא: כי תניא ההיא בשבת העשויה לכמך"(1). מקור נוסף הוא המשנה במסכת טבול יום פ"א מ"ה): "השעורה והכוסמת בזמן שאינן קלופים התיאה והחלתית והאלום רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים טהורים באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום דברי ר"מ וחכ"א טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטומאות וכו'"המפרשים חלוקים בהסבר משנה זו אך אנו ננקוט בשיטת הרמב"ם הסבור שלחלתית אין מעמד אוכל לענין קבלת טומאה משום שהיא משמשת כתבלין בלבד: "כבר קדם לך בטהרות שאין מתטמא מן הצמחים אלא הראוי למאכל אדם, ואם היו השעורין והכוסמין בלתי קלופין אינן מאכל אדם ואינן ראוין לאכילה ולפיכך אינן מתטמאין ואפילו באב הטומאה. וחלתית הוא "אלחלתית" והתייה יש אומרים שהוא שרשי החלתית. והאילוס "אלאנג'דאן" והוא שורש של אחד ממיני החלתית שאינו מאכל אדם אבל משתמשין בו מעט באוכל כדרך שמערבין "בורק" או פיגם וכו'".

גם מהירושלמי (וילנא, שבת, פ"כ הל' ג') ניתן להסיק שהחילתית שימשה בכמות קטנה לתיבול מזון ולא רק כתרופה שהרי נחשבה ל"מאכל בריאים": "רבי יוחנן בשם רבי ינאי אפילו בצונן אסור. אמר לו רבי יוחנן והלא לא שנו אלא בפושרין אלא על חנם יגענו. רב הונא אמר: מי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר: מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועורו נחלץ". קרבן העדה: "מתני' חילתית. מין פרי ששורין אותו בפושרין ושותין (אותו במים) [אותן המים] לרפואה ואין שורין אותו בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אבל נותן. החלתית לתוך החומץ. ומטבל בו מאכלו".

החילתית משמשת כתבלין גם בימינו במטבחים במזרח. במטבח ההודי, הפקיסטני, האפגני ובמטבחים נוספים משתמשים בשרף משורש הצמח, המגיע בגושים ונטחן או נגרס לשימוש כתבלין. לתבלין ניחוח חריף הדומה לשום, אך לאחר הבישול הוא מתעדן ותורם טעם הדומה מעט לכרישה.
 

כלך החילתית         צילם:  Photo copyright Henriette Kress,		כלך מצוי – מין קרוב לכלך החלתית

  

כלך החילתית         צילם:  Photo copyright Henriette Kress		כלך החילתית         צילם:  Photo copyright Henriette Kress

 

אבקת חלתית       צילם: Iustinus		כלך נגבי צילמה: שרה גולד – צמח השדה

 

---

(1) פירוש: ומעתה יש לומר: והא [והרי] השבת הוא צמח דמיחייב [שחייב] בפאה, כמבואר במשנה, ומכאן שמיחייב [חייב] אף במעשר, דתנן [שכן שנינו במשנה למעלה] שכל שחייב בפאה חייב במעשר ומתוך שהוא חייב במעשר הריהו אף מטמא טומאת אוכלין, וכמו ששנינו במשנה כי כל החייב במעשרות ראוי לקבל טומאת אוכלין. אלמא [מכאן נסיק] כי כל מילי דעביד לטעמא [דבר שעשוי לשם טעם] כדוגמת השבת מטמא טומאת אוכלין, דהאי [שהרי זה] השבת לטעמא עבידא [לטעם הוא עשוי]. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] על מסקנה זו ממה ששנינו במשנה במסכת עוקצין בדין האוכלים שאינם מקבלים טומאת אוכלין: צמחי התבלין הקושט, והחימום, וראשי בשמים, והתיאה, והחלתית, והפלפלים, וחלת חריע אף שהם באים רק לתבל את האוכל, נחשבים הם בכלל דברי מאכל, לענין זה שהם נקחין (נקנים) בכסף מעשר שני שנאמר שקונים בו רק דברי מאכל ושתיה, ואולם אינם נחשבים לגמרי כמאכל, ולכן אין הם מטמאין טומאת אוכלין, אלו דברי רבי עקיבא. אמר רב חסדא בתירוץ סתירה זו: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] שהשבת נחשב כדבר מאכל, לענין שיקבל טומאת אוכלין הרי זה בשבת העשויה (שיוחדה) לכמך (לכתישה ונתינה בכותח, רוטב שנועד לתיבול מאכלים שונים).

 

לעיון נוסף:

כלך נגבי באתר צמח השדה

 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)