אם ביולוגית ואם פונדקאית
נדה מד ע"א
"אמר רב ששת: נוחל בנכסי האם, להנחיל לאחיו מן האב. ודוקא בן יום אחד, אבל עובר - לא. מאי טעמא? - דהוא מיית ברישא, ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב".
מדברי הגמרא עולה שאילו העובר היה חי בזמן מות האם הוא היה יורש אותה.
מכאן:
א. שהעובר במעי אמו נחשב לאישיות עצמאית שיש בכוחה לרשת.
ב. האמא נחשבת לאם העובר כבר בזמן ההריון ולא רק מעת הלידה.
מכאן ראיה שלא כדברי האומרים שהאמהות נקבעת רק מזמן הלידה, ושלכן האם ההלכתית היא האם הפונדקאית ולא האם הביולוגית (ראה בתחומין כרך ה', תשמ"ד, עמ' 259-248).
אמנם ניתן לתרץ שכמו שמצינו שלענין טומאה ואבר מן החי "מיתה עושה ניפול" (מסכת חולין דפים עג-עד ו-קכט), כמו כן אפשר שהעובר נחשב לנולד בדיוק בזמן מיתת האם, ו'לידתו' – אימהות אמו – וירושתו, באים כאחד.
לפי זה דברי הגמרא "ודוקא בן יום אחד" פירושם דוקא בן יום אחד לאחר לידה ממש.
