מבטא האות רי"ש
נדה לו ע"ב
"כי קא נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי: זיל צנעיה, ואי לא ציית - גרייה. הוא סבר גדייה אמר ליה".
פירש רש"י:
"גרייה - ברי"ש כלומר גרור ומשוך אותו בדברי טעם וראיות שיחזור בו.
גדייה - הכריתו בשמתא כמו (דניאל ד) גודו אילנא".
לכאורה קשה, הרי כפי הנראה אין מקום לטעות בין רי"ש לבין דל"ת. אמנם אותיות אלו דומות בצורת כתיבתן, והחילופים ביניהם מצויים (מסכתות שבת דף קד ע"ב; עירובין דף יג ע"א), אבל יש ביניהם הבדל גדול במבטא.
מכח קושיה זו כתב תוספות:
"גדייה - פרש"י דרב אסי טעה בין רי"ש לדלי"ת ואין נראה אלא נראה דאיהו אמר ליה גַּדְיֵיהּ בדלי"ת רפה כלומר משכהו בדברי טעם עד שיחזור כמו (שמות יב) משכו דמתרגמינן נגודו וכמו (ב"ב דף יג.) גוד או איגוד והוא סבר גַּדְּיֵיהּ בדגש כמו גודו אילנא".
אלא שגירסתנו היא כדברי רש"י ולא כתוספות.
גם לגירסת רבינו חננאל החילוף הוא בין רי"ש לדל"ת, ברבינו חננאל מסכת שבת דף קמח ע"א: "ואי לא צאית גרדיה {משכיהו} הוא סבר גרדיה {צ"ל גדדיה. מהרש"א בנדה} א"ל ופי' הכהו".
וכן נפסק בהלכות קריאת שמע בשולחן ערוך או"ח סימן סא סעיף ז: "ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש". כלומר שמבטא הדל"ת עלול להדמות לרי"ש.
וכן נמצאות מילים רבות במקרא בהם נתחלפו הדל"ת והרי"ש:
דעואל רעואל. דודנים רודנים. ריפת דיפת. חמדן חמרן. ראה דיה.
אלא שדברי התוספות שאין נראה שיתחלף דלי"ת ברי"ש נכונים במבטא הרי"ש הצרפתי, מקום משכן התוספות. וקרוב לו מבטא הרי"ש הגרמני הרגיל והמצוי היום.
אולם מבטא הרי"ש המדוייק הוא בגילגול הלשון והכאתה בשיניים העליונות. במבטא זה קיים דמיון למבטא הדל"ת.
מבטא זה עולה מדברי הקדמונים שצירפו את הרי"ש לקבוצת אותיות המבוטאות בעזרת השיניים – זסשר"ץ.
וכן משמע בספר יסוד מורא לאבן עזרא השער האחד עשר: "כי זי"ן וצ' וסמ"ך שהם אותיות השריקה קשים מאד, ג"כ אות הרי"ש, והעד הנערים הקטנים שלא יוכלו לבטא בו עד שיתגדלו ויתחזקו חבלי המוח".
הרי"ש המתגלגלת אכן קשה לביטוי, שלא כרי"ש ה'חיכית' שאין לילדים קושי לבטאה.
רי"ש זו גם קרובה למבטא הלמ"ד, ומכאן החילופים ביניהם. כגון במסכת בבא בתרא דף קמז ע"א: "ויום טוב של עצרת ברור - זרעו חטים. מר זוטרא אמר: בלול איתמר".
מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ (תהלים קיט, קג) – מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר (איוב ו, כה. רש"י שם).
אַלְמְנוֹתָיו וְעָרֵיהֶם (יחזקאל יט, ז) – "אלמנותיו כמו ארמנותיו" (ברש"י; אב"ע איוב לח, לב).
"ויאמר משה לפרעה התפאר עלי... רי"ש ולמ"ד משמשין... התפאר התפלא" (פסיקתא זוטרתא - לקח טוב שמות פרק ח סימן ה).
בלשון תורה: (שמות כח, יד) שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר. ובלשון משנה: (מסכת בבא קמא פרק ז משנה ז) לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת.
