הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מאי תיבעי לך"

נידה לה ע"א

בעי רב יוסף: ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא? מקום זיבה מעין הוא - ומטמא, או דילמא לאו מעין הוא? אמר רבא: ת"ש, +ויקרא טו+ זובו טמא הוא - לימד על הזוב שהוא טמא. במאי? אילימא בזב גרידא
לאחרים גורם טומאה, לעצמו לא כל שכן? אלא פשיטא - בזב מצורע, ומדאיצטריך קרא לרבויי בראייה שניה - שמע מינה: מקום זיבה לאו מעין הוא.
אמר ליה רב יהודה מדסקרתא לרבא: ממאי? דילמא לעולם אימא לך - בזב גרידא, ודקאמרת לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן - שעיר המשתלח יוכיח, שגורם טומאה לאחרים - והוא עצמו טהור!
אמר אביי: מאי תבעי ליה? והא הוא דאמר זאת תורת הזב - בין גדול בין קטן, וכיון דנפקא ליה מהתם - אייתר ליה לזכר - לרבות מצורע למעינותיו, נקבה - לרבות מצורעת למעינותיה, ואקשיה רחמנא מצורע לזב גמור, מה זב גמור - מטמא במשא, אף ראייה ראשונה של מצורע - מטמא במשא .

1.
רב יוסף מציג "בעיא". בסוף הסוגיה אביי פושט אותה מברייתא.

2.
רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק א הלכה יג:

ראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא שנאמר כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש הרי הצרוע כזב גמור מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע ראייתו הראשונה מטמא במשא.

3.
כסף משנה הלכות מטמאי משכב ומושב פרק א הלכה יג:

ראיה ראשונה של מצורע וכו'. בפרק בנות כותים עלה ל"ד ל"ה וכדאסיק אביי:

4.
משנה למלך הלכות מטמאי משכב ומושב פרק א הלכה יג:

ראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא כו' ע"כ. בגמרא פרק בנות כותים עלה ל"ה משמע דלאו מהאי קרא קא מפיק ליה אלא משום דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה ודרשינן לזכר לרבות מצורע למעיינותיו אלמא האי זכר מצורע הוא ואיתקש לזב מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע זובו מטמא במשא ואפילו ראיה ראשונה:

הוא מקשה: מדוע הרמב"ם מביא פסוק שלא אמר אביי. [מדובר בשלושה פסוקים: ויקרא, מו, פסוקים כ, לב-לג]

5.
נחלקו הפרשנים האם אביי בא לפשוט את הספק של רב יוסף [או שהוא "רק" מקשה על רבא], או שהוא בא לומר, שאין שום נפקא מינה בשני צדדי הספק של רב יוסף .

6.
ויש מסבירים שזוהי משמעות הביטוי "מאי תיבעי ליה" - ערעור על עצם הצורך בפתרון הבעיא. ולכן אין השימוש בפתיחה מקובלת "תא שמע" [לפני ציטוט הברייתא "זאת תורת הזב..."] – ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנו, הערה נט].

7.
הביטוי "מאי תיבעי ליה" - 12 מופעים בש"ס. במחצית המופעים מדובר בהקשר לאביי [ולפעמים גם בצירוף רב יוסף כבסוגייתנו].

8.
ונשאלת השאלה: הרי אביי היה תלמידו של רב יוסף ומדוע לא פנה אליו באופן ישיר: "מאי תיבעי לך", ומדוע הוא פנה אליו בגוף שלישי [והשאלה תקפה גם לפי המפרשים, שטענת אביי מופנית כלפי רבא חברו]. ואולי נהג כך משום כבודו של רב יוסף. ובאמת הביטוי "מאי תיבעי לך" - 4 מופעים בש"ס בלבד [וגם שם, בפעם אחת מדובר בין תלמידו של רב יוסף ורב יוסף].

9.
ולכן נראה לומר, שאביי אמר את דבריו בלי הביטוי "מאי תיבעי ליה", ואת הביטוי הוסיף "עורך הגמרא"! [ובניגוד לביטוי בלשון נוכח "מאי תיבעי לך" שנאמר תמיד על ידי האמורא המדבר].

9.1
ונוסיף הסבר: תמיד מופיעים הביטויים הנ"ל רק בדורות הראשונים של האמוראים עד תקופת אביי, ולכן כנראה מסורת אמירת הדברים לא היתה ברורה עד תקופת רב אשי "עורך הגמרא", ולכן הוא זה ששבצם – לתוספת ביאור – כמו שהסברנו, שאין כאן הוכחה ישירה לפתרון הבעיא אלא "רק" דחיית עצם הבעייתיות.