סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

אם נהגו להתפלל תפילת ערבית בחול בציבור
ובגדר תפילת ערבית רשות

ברכות ב ע"א
 

בתוד"ה מברך שנים וכו' כ' דברכת יראו עינינו תקנו רבנן לומר בתפילת ערבית כדי להמתין לחבריהם ביהכנ"ס, ודוקא בביהכנ"ס שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים אבל בביהכנ"ס שלנו אי"צ להמתין לחבריהם וכו', ע"כ יעו"ש.
 

[א]

וכן יעוי' בתוס' לקמן (ו.) בד"ה המתפלל וכו' שכ' בשם ר"ת דזה היה להם בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה ולכן יש להמתין וכו', עכ"ד יעו"ש. וכן יעוי' ברא"ש לקמן (ד:) [באות ה'] שכ' דמנהגינו שאנו מפסיקים בערבית בפסוקים ויראו עינינו וקדיש וכו', ונהגו אותו ההמון לפי שבימיהם היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפילת ערבית ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהן יח' אזכרות כנגד יח' ברכות של שמו"ע, ותיקנו אח"כ ברכת יראו עינינו וקדיש, והשתא נמי שמתפללין [תפילת שמו"ע עצמה, מעדני יו"ט] בביהכנ"ס לא נתבטל המנהג הראשון וכו', עכ"ד הרא"ש יעו"ש. וע"ש בריטב"א שהביאו. ומבואר א"כ כש"כ תוס' דה"ט דתיקנוהו מדהיו הביהכנ"ס שלהם "בשדה", והיינו בתפילת ערבית "דחול", דהא כ' דהוי כנגד יח' ברכות של שמו"ע, דקדם לתפילת שמו"ע, וזה שייך רק בחול שיש בו יח' ברכות ולא בש"ק. וכן אח"כ כ' דהשתא נמי שמתפללין לא נתבטל מלומר "יראו", והיינו בחול.

אולם לא כן דעת רש"י, דיעוי' בפ"ב דשבת (כד:) ברד"ה משום סכנת וכו' שכ' בזה"ל, שלא היו בתי כנסיות שלהם בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן [ועי' ברפ"ו לקמן (לה:) דקי"ל כר' ישמעאל שצריך להשתדל בפרנסה ודלא כרשב"י יעו"ש], ובגמר מלאכתן מתפללין ערבית בביתן ולא היו באין בביהכנ"ס, אבל לילי שבת באין בביהכנ"ס וחשו שיש שאין ממהרין לבוא ושוהין לאחר התפילה, לכך האריכו בשבת בתפילת הציבור, עכ"ל רש"י יעו"ש. ומבואר א"כ דלא התפללו בחול תפילת ערבית בביהכנ"ס אלא בבית ורק בש"ק התפללו בביהכנ"ס, ודלא כש"כ תוס' ור"ת והרא"ש דאף בחול נהגו להתפלל בביהכנ"ס, ודו"ק.

והנה יעוי' לקמן (ד:) דתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהיה אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה נמצא ישן כל הלילה, אלא אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכנ"ס אם רגיל לקרות קורא וכו' וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכו' ע"ש, [והיינו ברהמ"ז, אך צ"ע מאי קמ"ל הא ז"פ שצריך לברך לזה, ודומיא דלא כ' ד"מברך" ב' הנהנין ואח"כ אוכל מדהוי פ', וצ"ע] ועכ"פ מבואר דנהגו בימות החול לילך אחר מלאכתם לביהכנ"ס ללמוד ולהתפלל תפילת ערבית, וכש"כ תוס' והרא"ש, וצ"ע לרש"י. וצ"ל דעיקר מה שתיקנו חז"ל שלא להתפלל אחר חצות הוא כדי שלא "ישן" קצת ועי"ז "חוטפתו שינה" וכו', וא"כ מן הסתם ילך אדם תיכף אחר מלאכתו לביהכנ"ס כדי להתפלל ולא ילך לביתו "לנוח", אך אפשר דאכן לא נהגו כן אלא הלכו תיכף לביתם ושם התפללו, דבגמ' כתוב רק שמחמת התקנה שצריך להתפלל עד חצות "אמורים" לילך תיכף לביהכנ"ס לקרוא ק"ש ולהתפלל, אך שמא לא נהגו כן, ודו"ק. אכן משמעות הגמ' נר' כתוס' והרא"ש.
 

[ב]

אולם עדיין יל"ע לרש"י איך ביטלו לתפילת ערבית בציבור בחול, דמסתבר שאם חייבים להתפלל לזה דאף חייבים להתפלל בציבור, וכן יעוי' בשו"ת "אגרות משה" או"ח ח"ב (תשובה כז') שכ' דלהתפלל בעשרה הוי חיוב גמור על האדם ולא רק הידור ומעלה בעלמא, דהא לפירש"י בפסחים (מו.) ובחולין (קכב:) מחוייב לילך עד ד' מיל לתפילה "בציבור", וכן נפסק בשו"ע (סימן צ' סט"ז) וע"כ דהוי חיוב גמור להתפלל "בעשרה" וכו' יעו"ש. וכן יעוי' באג"מ באו"ח ח"ג (תשובה ז') דהוי חיוב גמור, כיון דביחיד לא מובטח שתתקבל תפילתו ע"כ זהו שעושה החיוב משום שתפילה שידוע שלא תתקבל אינו יוצא בה מצות תפילה וכו', עכ"ד יעו"ש. וכן יעוי' ב"קרבן נתנאל" בפ"ג דמגילה סימן ז' ברא"ש (ס"ק פ') שכ' דמכאן השגה למש"כ המהרי"ל [בה' עירובי חצירות] שאין מערבין לבוא להתפלל בעשרה דלא אשכחן שהצריכו חכמים להתפלל בעשרה, דהא ממתניתין דהכא דכ' דאין פורסין על שמע וכו' בפחות מעשרה מוכח שחובת ציבור הוא, עכ"ד הקר"נ יעו"ש. וכן יעוי' במג"א בה' ע"ח באו"ח (סי' תטו' ס"ב) דודאי שרי לערב עבור תפילה דציבור וכו' ע"ש. וא"כ איך בטלו בשעתו לזה.

וי"ל דס"ל כר' יהושע ורבא דס"ל לקמן (כז:) דתפילת ערבית "רשות" ולא "חובה" יעו"ש, וא"כ מדינא לא הוצרכו כלל "להתפלל" ומ"מ החמירו על עצמם להתפלל אך לא הוי מדינא כלל, וכ"ש לא היו מחוייבים להתפלל לזה "בציבור". ואעפ"כ בשבת החמירו ע"ע אף להתפלל "בציבור". ולפי"ד היעב"ץ ב"מור וקציעה" (סימן רסח') שכ' דתפילת ערבית בליל שבת הוי "חובה" לכו"ע יעו"ש [והובא בשע"ת באו"ח שם (סימן רסח' סק"ב) ע"ש] אתי שפיר מ"ט אכן התפללו לערבית בליל ש"ק, שכן אז הוי "חובה" ולא "רשות", ודו"ק.

ואע"פ דכ' תוס' לקמן ברפ"ד (כו.) בד"ה טעה, ושם (כז:) בד"ה הלכה, וביומא ספ"ח (פז:) בד"ה והאמר וכו' דהוי "רשות" רק במקום "מצוה עוברת" דבכה"ג אמרי' שנדחה תפילת ערבית מפניה אבל לחינם אין לבטלה, וכ"כ הרא"ש בפ"ד לקמן דרק בכה"ג נחשב "רשות" ולא בעלמא דאטו לחינם תיקנה יעקב אע"ה וכו' יעו"ש, וא"כ איך ביטלוהו "בחינם" שלא במקום מצוה עוברת, י"ל דרש"י פליגי וס"ל דאף "בחינם" מותר לבטלה. וכן משמע ברמב"ם דס"ל הכי שתמיד אפשר לבטלה אף שלא במקום "מצוה עוברת", מדסתם בזה בפ"א דתפילה ה"ו, ושם בפ"ג ה"ו וה"ז, ושם בפ"ט ה"ט דכ' רק דתפילת ערבית רשות ולא כ' דדוקא בגוונא הנ"ל יעו"ש, ודו"ק. וא"כ אתי שפיר בדלא הקפידו בזמנם להתפלל ערבית בימות החול "בציבור", שכן מדינא לא היו חייבין להתפלל כלל. ואף מדין "נדר" לא הוצרכו להתפלל, שכן בזמנם עדיין לא "קיבלוהו" על עצמם כחובה, ורק אחר זמן הגמ' קיבלוהו ע"ע, וכמדוייק ברמב"ם שם פ"א ה"ו יעו"ש, וא"כ רש"י לק"מ, והבן בס"ד.
 

[ג]

אולם עצם דברי הגמ' הנ"ל צ"ע, דמה זה ענין לתפילת ערבית דע"כ דהוי חובה, הא איירי רק גבי ק"ש של ערבית דבזה אחז"ל שצריך לקרותה עד חצות וכש"כ הריטב"א והרא"ה, ובזה לכו"ע הוי "חובה" ומה"ת, ורק גבי תפילת ערבית והיינו שמו"ע הוא נחלקו אי הוי חובה מדרבנן או לא, וא"כ איך קמ"ל דקי"ל כמ"ד דתפילת ערבית חובה מדכ' שמי שלא קורא ק"ש עד חצות חייב מיתה, הא י"ל דדוקא בחיוב דאורייתא דק"ש חייב מיתה כשמאחרו ולא כן במצות ערבית דרבנן, וצ"ע.

שו"ר בס"ד דה"נ הקשה הפנ"י הכא אות באות, ויעו"ש שכ' ליישב בזה"ל, ואפשר דמלישנא יתירא שמעינא להא מילתא, דאי משום ק"ש לחוד לא הוי איצטריך ליה למיתני, דמ"ש מכל דוכתי כדאקשינן בגמ' מעיקרא, אלא ע"כ דמשום תפילה איצטריך ליה דאפי' אם כבר קרא ק"ש קודם אכילה אפ"ה חייב משום תפילה לחוד משום דחובה היא, ומכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דפרישית בסמוך דעיקר התקנה וסייג היינו משום תפילה לחוד, ודו"ק. עכ"ל הפנ"י יעו"ש. וא"כ לק"מ. אולם עדיין יל"ע לתוס' והרא"ש בזה וכש"נ.
 

[ד]

ובעצם דברי ר' יהושע דהוי "רשות", מצינו דעבד כשיטתיה, דיעוי' בפ"ה דסוכה (נג.) דתניא א"ר יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספין, משם לביהמ"ד, משם לאכילה ושתיה, משם לתפילת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, משם ואילך לשמחת בית השואבה וכו' יעו"ש. ולא הזכיר כלל שהתפלל תפילת ערבית כי אם לתפילת שחרית ומוסף ומנחה, וע"כ דאכן לא התפלל ערבית. והיינו טעמא כשיטתיה דהוי רק "רשות", וא"כ לפי"ד תוס' והרא"ש דמותר לבטלה במקום "מצוה עוברת" אתי שפיר, שכן ר' יהושע היה "עסוק במצוה" דשמחת בית השואבה, וא"כ שפיר ביטלה. וביותר לדעת רש"י והרמב"ם דאפי' בחינם מותר לבטלה כש"נ, א"כ כ"ש שבמקום מצוה מותר לבטלה, ודו"ק. וסתם ר' יהושע היינו ר"י בן חנניה [וכדפירש"י בפ"ק דשבת (טו.) בד"ה ושמעון וכו' ע"ש, וכ"כ תוס' בספ"ז דנזיר (נו:) בד"ה ור' אליעזר וכו' ע"ש, וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים לקראת סופו בד"ה הפרק הששי וכו' דסתם ר' יהושע היינו ריב"ח תלמידו דריב"ז ע"ש, וכ"כ התפארת ישראל באבות (פ"ב מ"ח) ב"יכין" (אות עג') וב"בועז" (אות ג') יעו"ש], וא"כ אזיל ריב"ח לשיטתיה הכא דס"ל דהוי רק "רשות" ולא "חובה", והבן בס"ד.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר