סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

מ"ט גרים כספחת לישראל
ומ"ט אין מברכים שהחיינו על גירות

נידה יג ע"ב
 

ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח, בשלמא גרים כדר' חלבו דא"ר חלבו קשין גרים לישראל כספחת וכו', ופירש"י וז"ל, כספחת, דכתיב בגרים 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב' לשון "ספחת" שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות. ועוד, שמא למדים ישראל ממעשיהן, מפי מורי הזקן. וי"א שכל ישראל ערבים זה בזה, ולאו מילתא היא, שלא נתערבו בשביל "הגרים" וכו', עכ"ל. וכ"ה בפ"ד דיבמות (מז:), ושם פי"ג (קט:), וברפ"ד דקידושין (ע:) דקשים גרים כספחת ע"ש.
 

[א]

וכן יעו"ש ביבמות פ"ד ופי"ג ובקידושין שם דפירש"י כפ"ב דה"ט משום "שאינם זהירים במצות ולמדים ממעשיהם" יעו"ש. וכן יעוי' במאירי הכא שפי' כנ"ל לפי "שלמדים ממעשיהם", ע"ש. וכן יעוי' ברמב"ם באיסו"ב (ספי"ג) שכ' עד"ז, וז"ל, ומפני זה אחז"ל קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת, שרובם חוזרים בשביל דבר ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו וכו', עכ"ל יעו"ש. אמנם יעוי' בב"ח בה' גירות (סימן רסח ס"ד) וצ"ע ע"ש, ודו"ק.
 

[ב]

אולם יל"ע בטעם א' "דמביאין פורענות", דמדס"ל לרש"י דליכא ערבות לגרים, א"כ איך מביאים פורענות לישראל ע"י שאין בקיאים במצות וכו', הא אינהו בדידיהו ואנן בדידן ומה ענין ישראל לגרים, והוי כעין העכו"ם דאין ישראל נענשים מחמת עונותיהם מדליתנייהו ב"ערבות", דה"נ י"ל בגרים דאת"ל דליתנייהו בערבות ע"כ דרק הם יענשו על מעשיהם ולא שאר ישראל, וא"כ מהו דס"ל בפ"א ד"מביאים פורענות" ומאידך ס"ל דאינם ב"ערבות", וצ"ע. וליכא למימר דכוונתו דמתוך שאינם "זהירים" וכו' למדים ישראל ממעשיהם ועי"ז "נענשים", דא"כ מאי איכא בין פ"א לפ"ב, וצ"ע.
 

[ג]

ועכ"פ מבואר ברש"י ג' טעמים בזה. ויעוי' בתוס' מש"כ ליישב לטעם ג' ברש"י דכל ישראל ערבים זל"ז. ועש"ע שכ' טעם ד' בזה, לפי "שמטמעים בישראל", ובקידושין (ע:) כ' שאין השכינה שורה אלא על משפחות "המיוחסות" שבישראל, עכ"ד יעו"ש. וכ"כ בתוס' הרא"ש הכא (על הדף), ובתוס' ביבמות ובקידושין שם כן. ועש"ע בתוס' ביבמות ובקידושין שכ' טעם ה' לפי "שביותר הוזהרו ישראל על אונאת הגרים" ואין יכולים להיזהר מזה שלא יצערום.

ועש"ע בתוס' בקידושין שכ' טעם ו' לפי שע"י הגרים "ישראל בגלות", וכברפ"ח דפסחים (פז:) מפני מה ישראל מפוזרים וכו', ולא נהירא וכו' ע"ש. ואח"כ כ' טעם ז' בשם ר' "אברהם גר", לפי שהגרים "בקיאים במצות ומדקדקים בהם", ומתוך כך הקב"ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו וכו', עכ"ד ר"א הגר בתוס'. [ויעו"ש בב"ח שציין לפסחים (צא.) שכ' דאין עושין חבורת פסח שכולה גרים "שמא ידקדקו בו יותר מידי" ויביאוהו לידי פסול, וע"ש ברש"י, עכ"ד ע"ש]. וכ"כ בתוס' ישנים ביבמות שם (באות ב) כנ"ל, וז"ל, כי הקב"ה רואה שאין אנו נזהרים במצות כמותם אע"פ שאינם מזרע כשר כמונו, עכ"ל יעו"ש.
 

[ד]

והנה יל"ע אם גר מברך "שהחיינו" בגירותו, דלכאו' בעינן לברכו דהא אין לך שמחה גדולה מזו, ואף הוי מצוה שאינה שכיחא דהא אפשר לו לקיימו רק פעם בחיים, ועל כגון זה תיקנו חז"ל לברכו, וכש"כ תוס' בבכורות (מט.) ד"ה לאחר וכו' ע"ש. ויל"ע.

והנה יעוי' בספי"ט דשבת (קלז:) שכ' לכל הברכות שמברכים במילת "גרים" ולא הוזכר שם "שהחיינו" יעו"ש. וכן יעוי' בטושו"ע יור"ד (סימן רסח ס"ה) דדייקו מהא דלא הוזכר לזה, וא"כ משמע מסתימתו דלא מברכים לזה. וכה"ג יעוי' בתוס' בסוכה (מו.) ד"ה העושה וכו' דדייקו מהא דלא הוזכר בשבת שם גבי מילת ישראל לברכת שהחיינו, דש"מ דלא מברכים לזה בברית, ע"ש. וא"כ נר' דה"ה לגבי גירות, ודו"ק. אך יל"ע מ"ט אכן לא מברכים לזה, וצ"ע.
 

[ה]

והנה לפי"ד רש"י דגרים כספחת משום "שאין בקיאים במצות" וכו', אכן אתי שפיר, דהא אי"ז "טובה ושמחה" אמיתית עבורם להתגייר, אלא אדרבה, מתוך שאין בקיאין במצות כדבעי מביאים פורענות על עצמם וכל ישראל גם יחד, וא"כ שפיר אין מברכים ע"ז שהחיינו, ודו"ק. וה"נ יל"פ לפי"ד המאירי ורש"י בפ"ב ד"למדים ממעשיהן", והיינו "שאין בקיאין במצות" ומשפיעים לרעה על ישראל, דלפי"ז ג"כ א"ש מ"ט אין מברכים לזה. וה"נ אתי שפיר לפי"ד הי"מ ברש"י דכל ישראל ערבים זה לזה, ודו"ק.
 

[ו]

אולם לפי"ד תוס' "דמטמעים בישראל" ועי"ז גורמים לסילוק השכינה, יל"ע מ"ט אין מברכים לזה, הא לדידן אכן הוי טובה ושמחה אמיתית בגירותן, ורק לישראל ה"ה "כספחת" בדממעטים מהם עי"ז "השראת השכינה" אך לדידן הוי "כולו רווח", ויל"ע. וה"נ יל"ע לפי"ד תוס' "שאין זהירין ישראל בצערן", דאכתי לדידן הוי "טובה אמיתית". וכן יל"ע לפי"ד תוס' דעי"ז "ישראל בגלות", דאכתי לדידן טובה שלמה היא, ויל"ע. וביותר קשה לפי"ז ר' אברהם הגר "דבקיאים במצות טובא יותר מישראל" ועי"ז גורמים "קיטרוג לישראל", דכיון דלדידן הוי תועלת. רוחניות גדולה א"כ שפיר הו"ל לברך ע"ז שהחיינו, וצ"ע.

מיהו י"ל, דכל הני פירושים לא פליגי אהדדי אלא כל א' מוסיף טעם בזה, והיינו דמש"כ תוס' לפי "שמטמעים בישראל" וכו' ושאין זהירין בצערן, ושעי"ז ישראל בגלות וכו', ס"ל דב"נוסף" להא דמביאים פורענות, ולמדים ממעשיהם וכו', אף גורמים למניעת "השראת השכינה" וכו', ולפי"ז ג"כ א"ש, דהא לכו"ע הוי רעה אף לדידן ולא רק לדידייהו, ודו"ק. אולם אכתי צ"ע לפי"ד ר"א הגר "דבקיאים טובא" והיינו דהוי להם "טובה גדולה", דמ"ט לא מברכים לזה, וצ"ע.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר