הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: "רבי יהודה ורבי שמעון";
אמוראים: "רב יהודה וריש לקיש"
נידה ט ע"א-ע"ב
איזו היא זקנה כל שעברו עליה שלש עונות [סמוך לזקנתה]. היכי דמי סמוך לזקנתה?
אמר רב יהודה: כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא. ורבי שמעון אומר:
כל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה. ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק, חד אמר: כל שאינה מקפדת, וחד אמר: כל שאינה בושה. מאי בינייהו? איכא בינייהו: בושה ואינה מקפדת.
1.
יש בגמרא מחלוקת מי היא הזקנה שעליה מדברת המשנה. המחלוקת היא בין רב יהודה לרבי שמעון.
בהסבר דברי רבי שמעון נחלקו רבי זירא ורב שמואל בר רב יצחק.
2.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה ה:
בתולה כל שלא ראתה דם מימיה אע"פ שראתה מחמת נישואין או מחמת לידה, זקנה כל שעברו עליה צ' יום סמוך לזקנתה, ואי זו היא זקנה כל שקוראין לה זקנה ואינה מקפדת, מעוברת ומניקה וזקנה כתמן כראייתן ואינו מטמא למפרע, בתולה שלא ראתה דם מימיה ועדיין היא קטנה כתמה טהור עד שתראה דם שלש וסתות.
מהרמב"ם משמע שפסק כרבי שמעון וכמי שהסבירו "ואינה מקפדת".
3.
נחלקו הפרשנים מיהם החולקים. הרי לא יתכן כפשוטו שהאמורא "רב יהודה" [תלמידו של רב ושמואל] חלק על התנא רבי שמעון שחי 3 דורות לפניו. ולכן יש מסבירים שמדובר במחלוקת תנאים והחכם הראשון אינו האמורא "רב יהודה", אלא התנא "רבי יהודה" [כפי ששניהם חלוקים ביניהם פעמים רבות במשניות ובברייתות]. לפי זה יוצא שהלכה נפסקה כרבי שמעון.
4.
בית יוסף יורה דעה סימן קפט:
כח - כט ומ"ש עוד וכן זקנה שעברו עליה ג' עונות משהזקינה וכו'. בפ"ק דנדה דף ז.) תנן דארבע נשים דיין שעתן מפני שהן מסולקות דמים וחד מינייהו זקנה ומפרש במתניתין איזו היא זקנה כל שעברו עליה ג' עונות סמוך לזקנתה ובגמרא (נידה דף ט.) איזו היא סמוך לזקנתה אמר רבי יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ורבי שמעון אומר כל שקורין לה אמא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק חד אמר כל שאינה בושה וחד אמר כל שאינה מקפדת מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת
ונראה דהלכה כרבי שמעון אי משום דקיי"ל כוותיה לגבי רבי יהודה ואי משום דאיפליגו אמוראי אליביה. ובפלוגתא דרבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק נראה שהרשב"א (תוה"ק ב"ז ש"ג ט:) פוסק כמאן דאמר כל שאינה מקפדת וכן פסק הרמב"ם בפרק ט' מהלכות איסורי ביאה (ה"ה) ובפרק ד' מהלכות מטמאי משכב ומושב (ה"א) ומיהו כתבו התוספות (ט: ד"ה כל) דבירושלמי (פ"א ה"ד) פריך אהא דקאמר כל שקורין לה אמא ואינה בושה וכי בדעתה תלוי הדבר ומשני כל שראוי לקרותה אמא ולפי זה הא דאמרינן כל שקורין לה אמא ואינה מקפדת היינו לומר שאינה ראויה להקפיד:
הוא מסביר שהרמב"ם פסק כרבי שמעון מפני שני נימוקים:
4.1
הכלל הוא שבמחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון – הלכה כרבי שמעון. על זה מעירים הרבה אחרונים: הרי הכלל הוא הפוך, והלכה צריכה להיות כרבי יהודה.
4.2
האמוראים חלקו בהסבר דברי רבי שמעון ולכן משמע שהלכה כמותו [על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
5.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפט:
איזו היא זקנה, כל (שזקנה כל כך מו] שראויה) (טור) <מה> שקורין לה אימא בפניה מחמת זקנותה מז] <מו> ואינה חוששת.
6.
ט"ז יורה דעה סימן קפט ס"ק מה:
(מה) שקורין לה אימא כו'. - בב"י הביא כאן פלוגתא בגמר' בשם ר"י ור"ש וכתב דידוע דהלכה כר"ש דקיי"ל כוותיה לגבי רבי יהודה ושגגה היא דבהדיא אמרינן בעירובין (דף מ"ז) דהלכה כר"י לגבי ר"ש גם בסימן קי"ט בב"י דיבור המתחיל החשוד כו' כתב כן ואגב שיטפיה לא דק גם שם אלא דמכל מקום קי"ל שם כר"ש מדרבא ס"ל כוותיה ובלאו הכי לא דק הב"י כאן כי הנך ר' יהודה ור"ש לאו תנאי הם דהא במימר' דגמ' איתנהו שם לא בבריית' אלא רב יהודה ורבי שמעון בן לקיש הם וכן הוא בת"ה הארוך דף קע"ב:
ראשית, הט"ז מקשה על ה"בית יוסף", שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה נגד רבי שמעון.
6.1
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמא, שמביא מה"יד מלאכי", שאמנם יש שיטות ראשונים שהלכה כרבי שמעון נגד רבי יהודה.
7.
אולם באמת ההסבר הוא שה"בית יוסף" לא מוכיח כרמב"ם אלא דווקא מקשה עליו, כיצד פסק כרבי שמעון נגד רבי יהודה, ולכן הביא ה"בית יוסף" את הנימוק השני שהאמוראים דנו לפי רבי שמעון.
8.
לפי זה ניתן גם להסיק מסקנה מעניינת: הכלל שהלכה כאותו תנא שאמוראים דנו בשיטתו ["שקיל וטרי" – גם לגבי תנאים] חל למרות שלפי כללי הפסיקה ביו התנאים אין הלכה כאותו תנא [רבי שמעון]
9.
כמו כן הוא חולק על עצם העניין ואומר שאין בגמרא מחלוקת תנאים אלא זוהי מחלוקת אמוראים.
9.1
מדובר ב"רב יהודה" האמורא ולא ב"רבי יהודה" התנא, ובהמשך מדובר ב"רבי שמעון בין לקיש" [="ריש לקיש"] ולא ברבי שמעון [בר יוחאי].
9.2
והוא מוכיח זאת גם מכך שלא מוזכר בגמרא מקור תנאי אלא זוהי מימרא בגמרא ולכן מדובר באמוראים ולא בתנאים.
9.2.1
אגב: יוצא שהאמורא הבבלי מוזכר לפני האמורא הארץ ישראלי.
10.
ועל זה מעיר ה"מנחת יהודה" [מובא ב"ילקוט ביאורים", שם]: לא יתכן שרב יהודה חלוק על ריש לקיש [ולהיפך] כי רב יהודה היה בבבל וריש לקיש – בארץ ישראל. ולכן צריך לגרוס "רבי יוחנן" במקום "רב יהודה" [אולי כי בכתב יד היה כתוב - ר"י – יכול להיות "רב יהודה" ויכול להיות "רבי יוחנן"].
10.1
אולם קצת קשה: יוצא שהרמב"ם פסק כריש לקיש נגד רבי יוחנן – ואולי בגלל שהאמוראים האחרים דנו לפי ריש לקיש [כהסבר השני של ה"בית יוסף"].
11.
אולם נראה לומר על קושיית ה"מנחת יהודה": אמנם אמוראי בבל ואמוראי ארץ ישראל לא נפגשו אבל "עורך הגמרא" הוא זה שהביא את שתי השיטות. אם היה מתנהל משא ומתן בין שני האמוראים ניתן להבין את דברי ה"מנחת יהודה", אבל מכיון שרק דעותיהם הובאו ללא התייחסות הדדית, הרי שיתכן שבאמת דבריהם לא נאמרו באותו בית מדרש.
