סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 779
"בדרבנן לא קמיירי אלא בדכתיבן ולא מפרשי שיעורייהו"
נדה כו ע"ב
לעיל הובא ברייתא שישנם 5 דברים ששיעורם טפח וביניהם אורך הלולב [שידרה] והסבירה הגמ' שצריך שיהא יוצא ממהדס טפח, ומסקנת הגמ' שנמנו דברים שנכתבו בתורה אבל לא התפרשו שיעורם. מדייק הערוך לנר שמשמע שהשיעור לא התפרש מפורש בפסוק אבל זהו שיעור מדאוריתא וא"כ הטעם של שדרה של לולב שצריך שיצא מההדס טפח בכדי שיוכלו לנענע כמפורש במס' סוכה ל"ז, ומכיוון שהנענועים עצמם אינם אלא דרבנן, שהרי מדאורייתא מדהגביה נפיק ביה ויצא יד"ח, אז ודאי שהשיעור טפח שנא' שהשדרה צריכה לבלוט מהאגד ומההדס, אינו אלא שיעור דרבנן, כיון שכל הענין הוא בשביל הנענועים, ולכן בהכרח לפרש שנמנו דברים ששיעורם מדרבנן, ורק דברים כמו מבוי, שכל מצוותו ועניינו הוא רק דרבנן, כגון זה לא נימנו בברייתא, וזה הכוונה "בדרבנן לא קמיירי", אבל המצוה שהיא מהתורה ורק שעורה מדרבנן כן נמנה, ולדעת הערוך לנר הנענונים אין בהם שום חיוב דאורייתא. החת"ס בחידושיו על פרק "לולב הגזול" גם הקשה קושיא זו, ומפרש לענין הגיל שחייב קטן במצות לולב ונאמר שקטן היודע לנענע חייב בלולב, שאל החת"ס ואם הוא לא יודע לנענע למה לא יתחייב בחינוך, הרי מכיון שמדורייתא "דכי הגביה נפיק ביה" אז השיעור היה צריך להיות קטן היודע לקחת לולב לא היודע לנענע, מכיון שכל הנענועים אינם אלא דרבנן, ומזה יש להוכיח שנענועים כל שהם הם מדאורייתא מהלכה למשה מסיני, ולכן כל זמן שהקטן אינו יודע לנענע הרי שלא חייבים לחנך אותו כי הוא לא יודע לקיים את המצוות כפי שהיא מצווה עלינו מהתורה. ומביא החת"ס גם ראיה מזה שלמדנו שהלולב צריך שיהיה שדרתו גבוה יותר בטפח מההדס כדי שיוכל לנענע, בהכרח שבנענוע כל שהוא חייבים גם מדאורייתא מהלכה למשה מסיני, ולכן שייך שיעור של טפח יותר גבוה מההדס, ומה שכתוב בגמ' מכי הגביה נפיק ביה, מספיק שיהיה ראוי לבילה שהלולב יהיה ראוי לנענועים שיש לו טפח בולט מההדס, והאדם יהיה ראוי לנענועים שהוא תינוק היודע לנענע. לאפוקי אם הוא אינו ראוי לבילה שהוא תינוק שאינו יודע בכל לנענע, או שזה לולב שבכלל א"א לנענע בו, אז הוא באמת פסול מהתורה ולא רק מדרבנן, כי יש מהתורה צורך שיהיה ראוי לנענע כל שהוא. מדברי החת"ס פשוט שכאן באמת גם השיעורים של טפח הוא לא מדרבנן כפי הבנת הערוך לנר, אלא מהלכה למשה מסיני כמו שכל השעורים הם מהלכה למשה מסיני, ובדיעבד אם הוא ראוי לנענועים אז גם מדהגביה נפיק ביה למרות שלא ניענע.
[הרה"ג מיכל זילבר שליט"א]
