סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

 

יחס אנושי במקום העבודה


"כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך" (דברים כג, כה- כו). לפועל מותר לאכול מהפירות המחוברים לקרקע בשעת גמר מלאכה כשנותן אותם לכליו של בעל הבית. לא משנה באיזה איבר מגופו הוא משתמש במלאכתו- ביד, ברגל או בכתפו. רק מהמין בו הוא עובד, אם כי הוא יכול להמתין ולאכול דוקא מהפירות היפים. גם בעת הליכתו לצורכי העבודה ממקום למקום מותר, כי הדבר נח לבעל הבית. הכמות איננה מוגבלת, אך מלמדים את הפועל שלא יהיה רעבתן ושלא יצא עליו שם ככזה, כדי שלא ימנעו מלהעסיק אותו.

מה המסר בצו זה, מה המשמעות הערכית ביחסי מעביד ועובד? הראי"ה קוק מסביר שמכאן מסר רחב יותר ובמיוחד בעת שיבתנו לארץ: "להתבונן על דבר ערך הפועלים בהיותנו על ארצנו. שכפי יצר טבע לב האדם ירע בעיני בעל הבית בהיות הפועל אוכל מה שעושה, והורה לנו עד כמה נחשבה אכילת הפועלים ממלאכתם כנפשם שבעם לדבר של יושר וצדק, עד שלא להביט אדם על זה בעין רעה ...וכשנערוך מערכת פועלים כזאת, נוכל להבין יתר דרכי התיקון שהיו נוהגים ביתר מערכות הפועלים, כי הכל נובע ממעין אחד מקור הרחמים והחסד שהם נחלה לזרע אברהם ע"ה. ובצדק נוכל לקוות כי מידות כאלה וכיו"ב יתעלו בנו למכביר כאשר ישיב ה' את שבותנו, ונהיה בהם לאור גויים להורותם דרכי ה' בהליכות החסד והרחמים" (עין איה, ברכות ב, עמ' 35-34).

דוקא בתקופה בה עובדים צריכים לנהל מאבקים על סביבת עבודה נוחה (תנאי תברואה, מיזוג אוויר מתאים, עמידה למשך זמן ארוך ללא יכולת לשבת, עבודה ללא הפסקות סבירות), צו זה מלמד את היחס הנכון לעובדים. האפשרות שפועל יאכל באמצע העבודה מפירותיו של בעל הבית, מרגילה את המעביד להתנהג באופן חיובי ומתחשב בעובדיו, לדרוש בשלומם כדברי בעז לקוצרים: "ה' עמכם", לראות בעובדים "משאבי אנוש", ולא רק "כח אדם", ואת היות העובדים שותפים להצלחה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר