כיסוי החמה
תמיד לב ע"א
"עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון - את זקני הנגב.
אמר להן: מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב?
אמרו לו: ממזרח למערב, תדע: שהרי חמה במזרח - הכל מסתכלין בה, חמה במערב - הכל מסתכלין בה, חמה באמצע רקיע - אין הכל מסתכלין בה.
וחכמים אומרים: זה וזה כאחד שוין, שנאמר (תהלים קג, יא-יב) [כִּי] כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ [גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו]. כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב [הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ], ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש! ואלא חמה באמצע רקיע. מאי טעמא אין הכל מסתכלין בה? משום דקאי להדיא, ולא כסי ליה מידי".
מהו אותו הדבר המכסה את אור החמה?
אין לומר שאלו ההרים והגבעות, או קצה גובהה של ארץ, שהרי אינם עומדים כלל בקו הראיה שלעבר השמש. ועוד, שהרי ניתן להביט בחמה גם כשהיא שוקעת מעבר לים.
אלא שהאטמוספרה היא המכסה את אור השמש.
בצהרי היום אור השמש חודר את האטמוספרה בחתך הקצר ביותר, האור הכחול שבאור השמש נשבר באויר ומתפזר לרוחב כל השמים. והשמש נראית צהבהבה, לאחר הפרדת האור הכחול. שהרי בחלל נראית השמש לבנה ומכילה את כל הגוונים.
סמוך לזריחה ולשקיעה אור השמש המגיע לצופה חותך את האטמוספירה לרוחבה בחתך ארוך. אור רב יותר מתפזר ומשרה לרקיע צבעי סגול וארגמן, והשמש נותרת בצבע אדמדם.
חכמים השיבו על ראיית זקני דרום. אך מה יענו זקני דרום לראיית חכמים?
ועוד, וכי זקני דרום אינם בכלל "חכמים"?
אלא שגם זקני דרום סברו כדברי חכמים, הנכוחים עובדתית. שכן המרחק בו עוסקת הסוגיה – בין הארץ לשמש, הוא אותו מרחק בכל שעות היום, מיקום הצופה על הארץ זניח, וגם אין טעם למנות פעמיים את אותו מסלול עצמו הנראה מזויות שונות בבוקר ובערב.
ולא השיבו זקני הנגב לאלכסנדרוס אלא לפי דעתו, כשם שגם שינו בתשובתם אליו בדברים נוספים בהמשך.
כל תאוותו של אלכסנדרוס היתה לכבוש את כל רחבי הארץ ואף את השמים. כאנשי דור הפלגה שאמרו: (בראשית יא, ד) הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם.
ועונהו הקב"ה: (עובדיה א, ד) אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה'.
ואכן הוא מימש תאוותו זו, כדברי הירושלמי במסכת עבודה זרה פרק ג הלכה א:
"אמר רבי יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור".
כל שאלתו היתה בדבר כוונתו לעלות השמימה, וענוהו: מה לך לעלות ולהלחם כלפי מעלה, אם כבר כבשת מקצה הארץ ועד קציה כבר מילאת תאוותך. השמים קרובים הם יותר, ואל לך לנסות להראות את גבורתך בכיבושם. כמו גם שיש לך לרסן את תאוותך, ולא לנסות להלחם אל עבר הרי החושך.
