סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

אם אסור להורות בפני רבו אף כשאינו הלכה למעשה

מעילה יז ע"א-ע"ב
 

פעם אחת גזרה המלכות גזירה וכו', הכירו בו שהוא יהודי, החזירום, אמרו מי ילך וכו', ילך רשב"י ור"א ב"ר יוסי וכו', כשהיו מהלכים בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לדם השרץ שהוא טמא, עיקם פיו ר' אלעזר ב"ר יוסי ואמר 'וזה לכם הטמא', א"ל ר' שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שת"ח אתה, אל יחזור הבן אצל אביו וכו', ופירש"י וז"ל, עיקם פיו, ר"א ב"ר יוסי שלא אמר "בקול רם" כמנהגו אלא עיקם פיו מכמות שהיה רגיל לדבר ואמר בלחישה שלא ירגיש רשב"י שיהא כמורה הלכה לפניו, ואעפ"כ הרגיש בו רשב"י ואמר לו מעקימת שפתיך אתה ניכר שחכם אתה שידעת להשיב, אבל הואיל והורית לפני אל יחזור וכו' דענשו וכו', עכ"ל ע"ש. וכ"כ רבינו גרשום דהואיל והוריתה הלכה לפני, ענשו, וקי"ל שנפל בחולי אסכרה וכו' ע"ש.
 

[א]

והנה יעוי' בפ"ו דעירובין (סג.) שכ' א"ר אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני וכו' כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ע"ש. ויל"ע אם היינו דוקא שלא להורות בפניו דבר הלכה או אף כשאינו דבר הלכה אלא לימוד בעלמא ג"כ אסור בפניו, וכגון שאינו נפק"מ להלכה כלל.

והנה מדכתיב כל המורה הלכה משמע דדוקא כשמורה לדינא למעשה הוא דאסור וחייב מיתה ולא כן בד"ת בעלמא דאינו חייב מיתה ע"ז. וה"נ משמעות הסוגיא בפ"ק דסנהדרין (ה:), ובכתובות (ס:) ובתוס' שם ד"ה אפי' ביעתא וכו' דכ"ז דוקא בהוראה דהוי הלכה למעשה ולא בשאר ד"ת בעלמא. וה"נ מדוייק ברמב"ם בפ"ה דת"ת, דיעו"ש בה"ב שכ' דאסור לאדם להורות בפני רבו לעולם וכו' וכן בה"ג כתב דהיה בינו ובין רבו יב' מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב, ולהפריש מן האיסור אפי' בפני רבו מותר להורות, כיצד כגון שראה אדם עושה דבר האסור מפני שלא ידע באיסורו או מפני רשעו יש לו להפרישו ולומר לו דבר זה אסור ואפי' בפני רבו ואע"פ שלא נתן לו רשות וכו' עכ"ל הרמב"ם ע"ש. ומדוייק דדוקא "הלכה למעשה" אסור ולא הלכה שאינה נוגעת למעשה, וכ"ש לימוד בעלמא שאינו "הלכה" כלל וכגון בדיני ביהמ"ק וקרבנות ומיתות ב"ד וכיו"ב דאינו בכלל האיסור לומר "בפני רבו".

אולם מהכא נר' דאף כשאינו "דבר הלכה" חייב מיתה, דהא בעובדא דידן לא הוי הלכה למעשה כלל כ"א מקור להא דדם שרץ טמא ואעפ"כ מבואר ברש"י ובר"ג דנתחייב מיתה ע"ז, וע"כ דס"ל דה"ה בכל דבר "הלכה" והיינו בכל לימוד אסור לומר "בפני רבו".
 

[ב]

אולם צ"ע ברש"י ור"ג, דא"כ מ"ט "עיקם פיו" ר"א בר"י שלא יראה רשב"י שעונה על השאלה, הא אם אכן אסור א"כ אין נפק"מ אם רבו "רואה" שמורה או לא. ועוד יל"ע דלפי"ז כל תלמיד שמן הסתם יש לו "רב" לא יוכל "ללמוד" עם תלמידים ולמסור שיעורים וכו' בעירו ומקומו של רבו והיינו תוך ג' פרסאות מהאי דינא, דהא אפי' אם נטל "רשות" מרבו לא מהני תוך ג' פרסאות וכש"כ תוס' בפ"ק דסנהדרין (ה:) ד"ה אלא וכו' בסופו דדוקא חוץ לג' פרסאות מועיל רשות אך תוך ג"פ לא מועיל "רשות" יעו"ש. וכן יעוי' בב"י ביור"ד (סי' רמב' ס"ד) שכ' דכן משמע מהתוס' שם כנ"ל, וה"נ משמע כן בכתובות (ס:) ובתוד"ה אפי' ביעתא וכו' דתוך ג"פ לא מועיל רשות וכ"כ המהרי"ק (בשורש קסט') דתוך ג"פ לא מועיל רשות ע"ש, והכי קי"ל ברמ"א שם דלא מועיל רשות, בכה"ג ע"ש, וא"כ צ"ע לרש"י ור"ג.
 

[ג]

אולם הדבר שנוי בפלוגתא דרבוותא,דיעו"ש בש"ך (ס"ק ד') שכ' דלא כן דעת הראב"ד והרשב"א, (בתשובה קיא'), והריב"ש (בסימן רעא') דס"ל דאף תוך ג"פ מועיל "רשות" ע"ש, וא"כ י"ל דרש"י ור"ג ס"ל כוותיה דהראב"ד ודעימיה, וא"כ שייך שפיר שהתלמיד יוכל להפיץ מעיינותיו חוצה ולהעמיד תלמידים לרוב אף במקום "רבו", דודאי יתן לו רשות ע"ז, ורק לענין "הלכה למעשה" אפשר שלא יתן לו רשות, ול"ק.
 

[ד]

אמנם עדיין יל"ע מנלן כן לרש"י ור"ג שאף זה בכלל האיסור והחיוב "מיתה" ע"ז. ואפשר דס"ל דכיון דנלמד זה ממשה רבינו ע"ה כדכ' בפ"ק דסנהדרין שם דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל, ופירש"י דכל מאן דבעי מילתא אזיל לגבי משה דכ' והיה כל מבקש ה' וגו' ע"ש. והיינו דשאלו רק את מרע"ה ולא לאהרן ובניו שכן אסור לאחרים להורות ולענות בפניו, והיינו תוך ג"פ. דכיון דהתם הקפידו רק על ג"פ, דזה היה גדלו דמחנה בנ"י ע"כ דאף לדורות כן דהאיסור דוקא תוך ג"פ. [ולראב"ד ודעימיה דס"ל דאף תוך ג"פ מועיל נתינת "רשות", צ"ל דאכן מרע"ה לא נתן רשות לתלמידיו לענות, שלא יצא ח"ו מכשול ותקלה לדורות. אך לתוס' והרמ"א ודעימיה שלא מועיל רשות בכה"ג א"ש, שכן לא יועיל ע"ז "רשות, כלל].

וא"כ מסתבר שבאו לשאול למרע"ה אף דברים שלא נוגע להלכה למעשה כ"א מה ביאור דין זה ומה "מקור" הלכה זו וכו' וכו', ואעפ"כ לא מצינו ששאלו לאחרים כ"א למרע"ה ומשמע בכל דבר אף בדבר שאינו "להלכה", וכן יעוי' בס"מ ברכות (סג:) דפתח ר' יהודה ראש המדברים בכ"מ ודרש ומשה יקח את האוהל וכו' אמרה תורה והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד, ת"ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה עאכו"כ יעו"ש, ומשמע דאף אצל מרע"ה באו אליו בנ"י ללמוד תורה להבין ולהשכיל ולפלפל וכו' ולא רק לשמוע הלכה למעשה איך לנהוג ולעשות, ולכן למדים משם אף לת"ח שהולכים ללמוד תורה בעלמא ולא לדבר "הלכה", ודו"ק היטב. ולזה ס"ל לרש"י ור"ג דה"ה לדורות שאין לתלמיד לענות גם ע"ז במקום רבו, והכל אתי שפיר.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר