|
מאת: הרב יהודה קוק אם אסור להורות בפני רבו אף כשאינו הלכה למעשה
מעילה יז ע"א-ע"ב
פעם אחת גזרה המלכות גזירה וכו', הכירו בו שהוא יהודי, החזירום, אמרו מי ילך וכו', ילך רשב"י ור"א ב"ר יוסי וכו', כשהיו מהלכים בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לדם השרץ שהוא טמא, עיקם פיו ר' אלעזר ב"ר יוסי ואמר 'וזה לכם הטמא', א"ל ר' שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שת"ח אתה, אל יחזור הבן אצל אביו וכו', ופירש"י וז"ל, עיקם פיו, ר"א ב"ר יוסי שלא אמר "בקול רם" כמנהגו אלא עיקם פיו מכמות שהיה רגיל לדבר ואמר בלחישה שלא ירגיש רשב"י שיהא כמורה הלכה לפניו, ואעפ"כ הרגיש בו רשב"י ואמר לו מעקימת שפתיך אתה ניכר שחכם אתה שידעת להשיב, אבל הואיל והורית לפני אל יחזור וכו' דענשו וכו', עכ"ל ע"ש. וכ"כ רבינו גרשום דהואיל והוריתה הלכה לפני, ענשו, וקי"ל שנפל בחולי אסכרה וכו' ע"ש. [א]
והנה יעוי' בפ"ו דעירובין (סג.) שכ' א"ר אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני וכו' כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ע"ש. ויל"ע אם היינו דוקא שלא להורות בפניו דבר הלכה או אף כשאינו דבר הלכה אלא לימוד בעלמא ג"כ אסור בפניו, וכגון שאינו נפק"מ להלכה כלל. [ב]
אולם צ"ע ברש"י ור"ג, דא"כ מ"ט "עיקם פיו" ר"א בר"י שלא יראה רשב"י שעונה על השאלה, הא אם אכן אסור א"כ אין נפק"מ אם רבו "רואה" שמורה או לא. ועוד יל"ע דלפי"ז כל תלמיד שמן הסתם יש לו "רב" לא יוכל "ללמוד" עם תלמידים ולמסור שיעורים וכו' בעירו ומקומו של רבו והיינו תוך ג' פרסאות מהאי דינא, דהא אפי' אם נטל "רשות" מרבו לא מהני תוך ג' פרסאות וכש"כ תוס' בפ"ק דסנהדרין (ה:) ד"ה אלא וכו' בסופו דדוקא חוץ לג' פרסאות מועיל רשות אך תוך ג"פ לא מועיל "רשות" יעו"ש. וכן יעוי' בב"י ביור"ד (סי' רמב' ס"ד) שכ' דכן משמע מהתוס' שם כנ"ל, וה"נ משמע כן בכתובות (ס:) ובתוד"ה אפי' ביעתא וכו' דתוך ג"פ לא מועיל רשות וכ"כ המהרי"ק (בשורש קסט') דתוך ג"פ לא מועיל רשות ע"ש, והכי קי"ל ברמ"א שם דלא מועיל רשות, בכה"ג ע"ש, וא"כ צ"ע לרש"י ור"ג. [ג]
אולם הדבר שנוי בפלוגתא דרבוותא,דיעו"ש בש"ך (ס"ק ד') שכ' דלא כן דעת הראב"ד והרשב"א, (בתשובה קיא'), והריב"ש (בסימן רעא') דס"ל דאף תוך ג"פ מועיל "רשות" ע"ש, וא"כ י"ל דרש"י ור"ג ס"ל כוותיה דהראב"ד ודעימיה, וא"כ שייך שפיר שהתלמיד יוכל להפיץ מעיינותיו חוצה ולהעמיד תלמידים לרוב אף במקום "רבו", דודאי יתן לו רשות ע"ז, ורק לענין "הלכה למעשה" אפשר שלא יתן לו רשות, ול"ק. [ד]
אמנם עדיין יל"ע מנלן כן לרש"י ור"ג שאף זה בכלל האיסור והחיוב "מיתה" ע"ז. ואפשר דס"ל דכיון דנלמד זה ממשה רבינו ע"ה כדכ' בפ"ק דסנהדרין שם דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל, ופירש"י דכל מאן דבעי מילתא אזיל לגבי משה דכ' והיה כל מבקש ה' וגו' ע"ש. והיינו דשאלו רק את מרע"ה ולא לאהרן ובניו שכן אסור לאחרים להורות ולענות בפניו, והיינו תוך ג"פ. דכיון דהתם הקפידו רק על ג"פ, דזה היה גדלו דמחנה בנ"י ע"כ דאף לדורות כן דהאיסור דוקא תוך ג"פ. [ולראב"ד ודעימיה דס"ל דאף תוך ג"פ מועיל נתינת "רשות", צ"ל דאכן מרע"ה לא נתן רשות לתלמידיו לענות, שלא יצא ח"ו מכשול ותקלה לדורות. אך לתוס' והרמ"א ודעימיה שלא מועיל רשות בכה"ג א"ש, שכן לא יועיל ע"ז "רשות, כלל]. |