אוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן
מעילה יז ע"ב
"וכיון דקרו ליה - נפק אזל. אמר להון: שאילו כל מה דאית לכון למישאל!".
בבואו לבטל את עצת המלכות היתה עצת רשב"י אחת – להטיב לקיסר, ושבכך יעניק לו מבוקשו.
וביאר זאת רשב"י עצמו במסכת שבת דף לג ע"ב: "כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן". בכל פעולות המלכות אין לא חסד ולא אמת, לא אהבה ולא צדק. רק אינטרסים צרים.
כך גם הדריך במפורש רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא במסכת אבות פרק ב משנה ג:
הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ.
גם רבי ראובן בן איסטרובלי לא ניסה להניאם מהגזירה אלא בשכנעם שבכך יועילו לעצמם.
גם במסכת סנהדרין דף קח ע"ב רצו ישראל לשלוח דורון לקיסר, ושלחו ביד חכם אחר שהיה מלומד בניסים – את נחום איש גם זו. וגם הוא מצא חן בעיני הקיסר בזכות הדורון שהביא לו.
ואב לכולם, נלמד הדבר ממקרא מלא באסתר ו, א-ו:
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר.
...וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
וביאר רבא במסכת מגילה דף טו ע"ב:
"[נדדה] שנת המלך אחשורוש ממש. נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר... דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי...".
כדאיות המלך היא שאוהביו יתוגמלו כראוי. כך יודע הוא שכל איש יהיה לצידו בכל עת, כי בכך – יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל (שמואל א' יז, כה).
