מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
ברכת שהחיינו על פרי חדש
המשניות בסוף פרק שלישי, עוסקות בשאלות הקשורות לראש השנה. הגמרא (עירובין מ ע"ב) דנה האם מברכים ברכת שהחיינו בראש השנה וביום כיפור. מחד, ימים אלה באים מזמן לזמן, ומאידך הם אינם נקראים רגלים. המסקנה היא שמברכים. במהלך הדיון, כשרב יהודה נשאל על כך, השיב: "אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן" (=אני מברך אף על דלעת חדשה). בתלמוד ירושלמי (פסחים י, ה), יש דיון דומה, ושם: "אמר רבי תנחומא: ויאות. מי שראה תאינה בכורת, שמא אינו צריך להזכיר זמן?". בכורי תאנה אילו הם פגות הנשארות על העץ בקצות הענפים במשך חודשי החורף, ומהם מתפתחות בתחילת הקיץ שאחריו התאנות הגדולות והמשובחות ביותר. "כבכורה בטרם קיץ, אשר יראה הרואה אותה, בעודה בכפו יבלענה" (ישעיהו כח, ד).
ר' תנחומא בירך בשעה שראה תאנה חדשה, וכך פירש רש"י את דברי רב יהודה בבבלי: "כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן". אך התוס' (ברכות נט ע"ב ד"ה התם) חולקים: "כל פרי חדש כשאכלו מברך שהחיינו, כדאמרינן (עירובין דף מ:)". הרא"ש (עירובין ג, י), מציין לפרוש רש"י, אך כותב: "ונהגו העולם לקבוע הברכה בשעה שאוכל ממין חדש". אך גם הרא"ש עצמו (ראש השנה ד, יד) הציע כפשרה בליל ב' של ראש השנה: "וטוב שיקח אדם פרי חדש ויניחנו לפניו ויברך שהחיינו ויהיה דעתו על הפרי ויצא ידי ספק".
מתשובת הרשב"א (ח"א סי' רנא), ניתן להבין שהמחלוקת היא מה ייעוד ברכת שהחיינו על פרי חדש. ברכה על הגעת הזמן במעגל עונות השנה בו התחדש פרי זה שוב, או על ההנאה החומרית שיש לאוכל את הפרי המתחדש. על דרך זו מסביר הרב יחיאל מיכל עפשטיין (ערוך השולחן, או"ח סי' רכה, ז), מדוע התחולל מעבר מברכה בשעת ראיה לברכה בשעת אכילה: "בדורות הראשונים שהיו תמימי דרך ושמחו בראית פרי חדש ונתנו בליבם תודה לה' על טובו וחסדו לכל העולם, ולכן היו יכולים לברך על הראיה. מה שאין כן אנחנו אין השמחה ניכרת אצלנו אלא בשעת הנאת הגוף בעת האכילה, ולכן אי אפשר לנו לברך על הראיה".
האם הוא בא לרמוז, שבארץ ישראל, כהנהגתו המפורשת של ר' תנחומא, השמחה בעבודת ה' היא שלימה ותמימה יותר?
