הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מחלוקת סוגיות"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות כד ע"א-ע"ב

" אמר ר"ל: הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה, כל המחזיק בה זכה בה. ומ"ש מהא דאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת, ואמרי לה א"ר אבהו אמר רב ששת: מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו תיבטל - מבוטלת, אי אפשי בה - דבריו קיימין, בטילה [היא] אינה מתנה - לא אמר כלום;
מאי לאו דבריו קיימין דהדרא למרה! לא, דבריו קיימין והוא נמי לא קני לה, וכל המחזיק בה זכה בה.

1.
רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ד הלכה א:

המקבל את המתנה וזכה בה, ואחר שבאה לידו והוא שותק חזר בו, ואמר איני רוצה בה, או איני מקבלה, או הרי היא בטילה, או שאמר מום זה נראה לי בה, לא אמר כלום, וכשם שאין הנותן יכול לחזור בו כך המקבל אינו יכול לחזור בו אחר שזכה,
מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה אחר שבאת לידו הרי היא הפקר וכל הקודם בה א זכה בה שהרי הפקירה המקבל אחר שזכה בה,
אבל אם היה צווח מעיקרו לא קנה המקבל וחוזרת לבעלים הראשונים.

השגת הראב"ד:

לא אמר כלום וכו'. א"א דוקא אמר הרי היא בטילה אבל אמר בטילה היא אינה מתנה והכין איתא בגיטין ובכריתות עכ"ל.

2.
מגיד משנה הלכות זכיה ומתנה פרק ד הלכה א:

המקבל את המתנה וזכה בה ואחר שבאת לידו וכו'. זו מימרא מפורשת סוף יש נוחלין [בבא בתרא דף קל"ז:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהן קנה ואפילו עומד וצווח ור' יוחנן אמר לא קנה אמר רבי אבא בר ממל ולא פליגי כאן בצווח מעיקרא כאן בשתק מעיקרא ולבסוף צווח ע"כ.
ובהשגות א"א דוקא אמר הרי היא בטלה כו' עד והכי איתא בגיטין ר"פ השולח (גיטין דף ל"ב) ובכריתות דף כ"ו) עכ"ל.

ותמה אני מזה שהרי לא הוזכר בגמרא חילוק אלא בין אומר תבטל לאומר בטילה היא דמשמע מעיקרא כדאיתא התם אבל בין הרי היא בטילה לבטילה היא זו ודאי לא שמענו ולפנינו יתבאר:

מתנה זו שאמר המקבל וכו'. בכריתות שם (כריתות דף כ"ד) פרק המביא אשם תלוי אמר ר"ל הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה. ואקשינן מאי שנא מהא דאמר רבה בר אבהו א"ר ששת וכו' מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו תבטל מבוטלת אי אפשי בה (מבוטלת היא) דבריו קיימין בטילה [היא] אינה מתנה לא אמר כלום מאי לאו דבריו קיימין דהדרא למרה קמא לא הוא נמי לא קני ליה אלא כל המחזיק בה זכה בה ע"כ הנוסחא בכריתות

וכמה גירסאות נאמרו בה לפי שהוקשה בה השיטה שבפרק השולח [גיטין דף לב] שנראית כמהפכת מימרא דרבה בר אבוה עד שמתוך כך אמרו קצת המפרשים שהיא אמת מן הסוגיות המתחלפות בגמרא
ומתוך כך נראה שהמחבר לא רצה לכתוב אלא מימרא דריש לקיש שאמר אי אפשי וזהו איני רוצה שכתב ולא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות לבאר דין בטילה היא לגבי המחזיק בה מהו.
אבל פשוט הוא שאינה חוזרת לבעלים מכיון שבאת ליד המקבל בשתיקה וזהו מ"ש למעלה המחבר לא אמר כלום כלומר לענין שתחזור לבעלים וזה מוכרח לדעת כל הסוגיות דכיון שקבלה פעם אחת שוב אינה חוזרת לבעלים בלשון מהלשונות אלו אא"כ חזר ונתנה לו אבל יש צד שהוא כמפקירה כמו שביארנו:

ה"מגיד משנה" מציין שהרמב"ם סובר שיש מחלוקת סוגיות [בגיטין דף לב – וסוגייתנו] - "סוגיות מתחלפות" - בדינו של ריש לקיש. והרמב"ם לא רוצה לפסוק במחלוקת הסוגיות, ולכן לא הכריע לגבי הביטוי "בטילה היא"...

3.
כסף משנה הלכות זכיה ומתנה פרק ד הלכה א:

כתב הר"ן בר"פ השולח על מ"ש רבינו שאם אמר הרי היא בטלה לא אמר כלום יש לתמוה למה והראב"ד כתב דוקא הרי היא בטילה אבל אמר בטילה היא אינה מתנה ואף זה תימה שלא הוזכר חילוק זה בגמרא בין הרי היא בטילה לבטילה היא עכ"ל.
וה"ה כתב נראה שהמחבר לא רצה לכתוב אלא מימרא דר"ל שאמר אי אפשי וזהו איני רוצה שכתב ולא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות וכו'.

ויש לתמוה על ה"ה שאין דרכו של רבינו להשמיט הדינים מפני חילוף הגרסאות והוה ליה לכתוב הדין היוצא כפי הגירסא היותר נכונה.
ועוד ק"ל שהיאך כתב שלא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות שהרי כתב שאם אמר איני רוצה בה לא אמר כלום וזו כגירסא שבר"פ השולח שאילו לגירסת הספרים בכריתות דבריו קיימים מיבעי ליה.

ע"כ נראה לי לפרש בדברי רבינו שבמקום אומר תבטל או אומר מבוטלת כתב הרי היא בטילה דלרבותא נקט האי לישנא דלר"י תבטל או מבוטלת להבא משמע אלא אפילו אומר הרי היא בטילה להבא משמע. ...

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם כן מכריע - כבסוגייתנו. אולם חשוב לציין, שיש כאן מחלוקת עקרונית בין ה"מגיד משנה" ל"כסף משנה". לפי ה"כסף משנה" הרמב"ם – כעיקרון – כן מכריע בגירסא הנכונה שבין שתי הסוגיות שנראות סותרות.