הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "רבי יוסי היינו תנא קמא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות כג ע"א

"גמ'. א"ל רבא לרב נחמן: לרבי יוסי חטאת הוא דלא מייתו שניהן, הא אשם תלוי מייתו שניהם, היינו ת"ק! וכ"ת: חתיכה משתי חתיכות איכא בינייהו, והתניא, רבי יוסי אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי! א"ל: הא קמ"ל, דמאן ת"ק? ר' יוסי.

 

1.
"מאן תנא קמא" - 9 מופעים בש"ס. ברוב הפעמים הגמרא מוצאת "איכא בינייהו" ביניהם. גם בסוגייתנו הגמרא ניסתה למצוא "איכא בינייהו" בין תנא קמא לרבי יוסי ולבסוף מכריעה שה"תנא קמא" הוא רבי יוסי ובלשון הגמרא: "מאן תנא קמא רבי יוסי".

2.
ראה מה שכתבנו על הגמרא במסכת חולין דף קד:

אלא, הא קמשמע לן: מאן תנא קמא - רבי יוסי, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: +אסתר ב'+ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.

3.
מסקנת הגמרא, שכל המשנה היא דעת "רבי יוסי", גם הרישא. מסביר רש"י שהתנא שכח לכתוב את שמו של רבי יוסי ולכן חזר לכתוב את דבריו כדי להביא גאולה לעולם.
רש"י מסכת חולין דף קד עמוד ב: כל האומר דבר בשם אומרו - והתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחילה וחזר והזכיר שמו.

3.1
מדברי רש"י אולי ניתן לומר: שהמשנה - לפחות כשמדובר במשנתנו - נכתבה [על ידי תנא מסויים, או על ידי "רבי"] בכמה "מהדורות"/שלבים.

4.
השל"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי :

קכו. וכשלא הוזכר תנא קמא בשמו, ותנא בתרא הוזכר בשמו, יש דרך אחר בגמרא, דמשני שהתנא המפורש שמו הוא עצמו התנא קמא, אלא שבתחלה המסדר המשנה שכח שמו והזכירו בסתם, ואחר כך הזכיר שמו, ואמר הדעת הראשון הוא דעת פלוני. וכן תמצא בחולין בריש כל הבשר (חולין דף קד ב), דקתני העוף עולה על השלחן ואינו נאכל דברי בית שמאי, בית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל, אמר רבי יוסי זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ופריך תלמודא, רבי יוסי היינו תנא קמא, ומשני, מאן תנא קמא רבי יוסי, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר כו'.
ופירש רש"י (שם ד"ה כל האומר) שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה, וחזר והזכיר שמו.

עד כאן הוא מציג את דברי רש"י - כלעיל בסעיף 3.

5.
המשך דבריו:

ובזה נוחין כמה מקומות במשנה, דקתני כהאי גוונא.
וצריך לפרש כדפירש רש"י, שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה, ולפיכך סתם אותו, ואחר שנכתב, זכר שמו

האם כוונתו רק לדוגמאות כבסוגייתנו שנאמר בהם הביטוי "כולה רבי... היא"?

6.
והוא מוסיף ומשלים הסבר:

ולא מחק מה שכתב בראשונה בסתם, דהואיל ונכתב נכתב,
ואחר כך קיים המצוה להזכיר דבר בשם אומרו.

כלומר, כיון שהרישא נכתבה ב"סתם" למרות שהתנא נזכר אחר כך שאלה דברי רבי יוסי, בכל זאת התנא השאיר את הרישא כפי שנכתבה - "הואיל ונכתב נכתב" [- ביטוי יחידאי בספרות הפרשנית?]. נראה שביטוי זה דומה לכלל של "משנה ראושנה לא זזה ממקומה".

6.1
וכך משמע מדברי ה"ערוך לנר" מסכת כריתות דף כג עמוד א:

בגמרא דמאן ת"ק ר' יוסי. לכאורה קשה דא"כ אמאי לא מזכיר מיד ר' יוסי בדברי ת"ק אכן זה מבואר ע"פ מה דאמרינן בכה"ג בחולין דף קד ב) כל האומר דבר בשם אומרו ועיין שם בפי' רש"י דהתנא שכח בתחלה להזכיר שמו ומשנה לא זזה ממקומה...

ויש להעיר, כנראה מי ששכח והשלים הוא "מסדר המשנה" כדברי השל"ה.

7.
לגבי הדברים שהזכרנו לעיל מדברי רש"י, שהתנא שכח את שמו של רבי יוסי ברישא ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד צז, שבסוגייתנו הדברים קשים, שהרי מדובר במשנתנו שיש יותר מפעם אחת שצריך לומר שדברי רבי יוסי הם דברי "תנא קמא", ולכן מסביר ה"ערוך לנר", שהתנא נזכר שתנא קמא הוא רבי יוסי רק אחרי ששנה את כל הדינים, ורק בסוף המשנה השלים בכל המקומות את שמו של רבי יוסי.

7.1
ואולי אפשר לומר, שרק בסוף המשנה התנא הכריע בכל המקומות במשנה שהלכה כרבי יוסי [גם נגד רבים] לכן קבע את שמו בכל בבא שבה הדין זהה לדינו של "תנא קמא".

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)