מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

אין שעת הסכנה ראיה- בעירוב ובחנוכה

"אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה והיינו מעלין ספר תורה מחצר לגג, ומגג לחצר, ומחצר לקרפף לקרות בו. אמרו לו: אין שעת הסכנה ראיה" (תוספתא עירובין ה, כד; עירובין צא ע"א). הגזרה היתה שלא לקרוא בתורה (ירושלמי עירובין פ"ט ה"א לפי הפני משה). ר' יהודה רצה להוכיח מכאן כשיטת ר' שמעון הסובר (במשנה בעירובין פ"ט מ"א) שמותר לטלטל בין כל הרשויות הללו.

גם בנר חנוכה, מצינו תקנה לשעת סכנה:

תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו. (שבת כא ע"ב)

"שעת הסכנה" הכוונה לגזרות בעלות רקע דתי: "שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם" (רש"י שם). במשך הדורות התרחב המושג: "לא סוף דבר סכנת נפשות דאם כן פשיטא דעל מצוות עשה לא יהרג…אלא אפילו סכנת צער או איבה כמו בצרפת" (הריטב"א שם).

עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ חזר ופשט המנהג לחזור ולהדליק בחוץ. כך כתב הרב בנימין זילבר:

מעת ההתחדשות הישוב מלפני מאה וחמישים שנה שהמטרה היחידית של העולים והמתיישבים היתה לעבוד את הבורא עבודה תמה ולדקדק במצוותיו וראו שאין חשש סכנה, קבלו עליהם ועל זרעם לקיים תקנת חז"ל להדליק בחוץ ממש (שו"ת אז נדברו חלק י סי' כו)

נדבך נוסף ראה הרב משה צבי נריה, בהדלקת המנורה בחוצות במדינת ישראל, וגם כאן נוכל לומר שאין שעת הסכנה ראיה:

במדינתנו המשוחררת אנחנו יכולים לחזור על המנהג הקדום ולהדליק את נר חנוכה בפתח הבית מבחוץ, ואמנם יקירי ירושלים נוהגים להדליק על פתחי הבתים במסגרות ראויות לכך. וראוי היה להנהיג את המנהג הזה בכל משכנותינו, בכל ערי ישראל, להבליט בזה את חירותנו והרגשת הקוממיות בארצנו (מאורות נריה, חנוכה, עמ' 42 – 43).

(בהרחבה, בספרי: מועדי יהודה וישראל, "נר חנוכה משעת סכנה לשעת תקומה", עמ' 253-235)