מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
על אכילת מצה, מרור וקרבן פסח
המשנה מונה את חמשת מיני הדגן, מהם ניתן לאפות מצה, ולצאת בהם ידי חובה בפסח: "בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון, ובשיבולת שועל" (פסחים לה ע"א). מצות אכילת מצה היא ייחודית בזמננו זה, לאחר החורבן. כך הדגיש החתם סופר (שו"ת, חלק ה השמטות סימן קצו): "ממצות עשה של אכילת מצה משומרת בליל פסח, היא יחידה נשארת לנו מכל מצות אכילה שבכל התורה. אין לנו [קרבן] פסח, ולא קדשים, לא תרומה, ולא מעשר שני. רק מצוה אחת משנה לשנה". אמנם יש פעמים נוספות בהם אנו מצווים לאכול (שבת, ערב יום כיפור, ועוד), אך כיום זו מצוה יחידה, בה יש לאכול מאכל מסוים, שנאפה בתנאים ייחודיים.
חובת אכילת מצה בליל הסדר, היא גם בנפרד מהאכילה עם הקרבן והמרור: "בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות" (שמות יב, יח). לעומת אכילת מרור, שחובתו שלא במקדש רק מדרבנן, מאחר שמרור נאכל מהתורה רק במסגרת קרבן הפסח. כך בפסח מצרים: "צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו" (שמות יב, ח), וכך בפסח שני: "על מצות ומרורים יאכלהו" (במדבר, ט, יא). ארבע כוסות, גם הם תקנה של חכמים.
ליל הסדר מתאפיין בחובות האכילה שבו. הפעם היחידה שהתורה מצווה על התפריט: כזית בשר צלוי - לא נא ולא מבושל, פת שהיא לחם עוני, וירק מר. אין זה תפריט עשיר, מאחר שהמטרה היא לחוות בכל שנה מחדש את שהיה במצרים דרך מתן תורה, מעין חזרה אחורה במנהרת הזמן. העיקר הוא הסיפור, הבירור והעיון מחדש בכל שנה, מה ייעודינו כאומה, ומה היא הנגזרת לכאן והיום מאותו לילה במצרים בה החילונו את דרכנו כעם נבחר. אנו מספרים ביציאת מצרים בשעה שמצה ומרור מונחים לפנינו, אלא שאכילת פסח ומצה גם הם חלק מהזכרון, מהסיפור. "תאכל עליו מצות לחם עני ...למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג), ומפרש רש"י: "למען תזכור - על ידי אכילת הפסח והמצה, את יום צאתך".
