הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "איכא דמתני לה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות ט ע"א

 אלא מעתה, האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים! אמר רב אחא בר יעקב: +במדבר ט"ו+ וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו'.
ת"ר: גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו; אמר רבי שמעון: כבר נמנה עליו רבן יוחנן בן זכאי ובטלה, מפני התקלה.
אמר רב אידי בר גרשום אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי שמעון.
ואיכא דמתני לה על הדא, דת"ר:
גר תושב מותר לעשות מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד;
ר"ע אומר: כישראל בי"ט;
ר' יוסי אומר: גר תושב עושה בשבת לעצמו כישראל בחול;
רש"א: אחד גר תושב ואחד [עובד כוכבים] עבד ואמה התושבים, עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול.
 

1.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ד:

וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר ככם כגר, מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.

הלכה ה:

ומהו קרבן הגר עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן.

2.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ה:

ובזמן הזה וכו'. שם ת"ר גר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקנו אר"ש כבר נמנה עליה ריב"ז ובטלה מפני התקלה דילמא קא מעיל בקדשים ושם אמרו הלכה כר"ש ומ"מ משמע ודאי שלכשיבנה ב"ה יביא קרבנו:

משמע מה"מגיד משנה" שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרב אידי בר גרשם שהלכה כרבי שמעון על הברייתא הראשונה בגמרא.

3.
ומקשים האחרונים: הרי הרמב"ם בדרך כלל פוסק בגמרא כ"לשון אחרון" [כמו ב"לישנא אחרינא";"איכא דאמרי"; "איביעת אימא"; "איכא דמתני לה א..."], ואמנם בהלכות שבת הרמב"ם פוסק את דברי רבי שמעון בברייתא השניה, ואם כן מדוע הרמב"ם פסק גם את דברי רבי שמעון בברייתא הראשונה?

4.
ועונים: שפסק כרבי שמעון בברייתא הראשונה מפני סוגיה במקום אחר. ראה על כך "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רפב.

5.
ובפשטות ניתן אולי ליישב, שהרי אין סתירה בין דברי רבי שמעון בברייתא הראשונה לדבריו בברייתא השניה. ולכן ניתן לפסוק בשתי הברייתות כרבי שמעון, אלא שיש לשאול שאלה כללית יותר: לולא הכרעת רב אדא היינו צריכים בשתי הברייתות לפסוק שלא כרבי שמעון.

5.1
בברייתא הראשונה בפשטות יש לפסוק כ"תנא קמא" שהוא למעשה נחשב "חכמים" נגד דעת יחיד – רבי שמעון.

5.2
ובברייתא השניה בודאי שאין לפסוק כרבי שמעון נגד רבי עקיבא [שהיה רבו של רבי שמעון]. יוצא, שבכל מקרה רב אידי הכריע בברייתות אלה בניגוד לכללי ההכרעה שבין התנאים.

6.
חשוב לבדוק את משמעות הביטוי "איכא דמתני לה אהא..." . האם הכוונה לשתי עדויות הסטוריות אודות רב אידי, מה באמת הוא התכוון בדבריו [איזו סוגיה הוא למד כאשר אמר את העיקרון שלו]? או שמא ניתן לומר, ש"עורך הגמרא" [או עורך הסוגיה] הכיר את העיקרון של רב אידי, והתלבט לאיזה דין ניתן לשייך אותו.