יהללך זר, וָלא – פיך
כריתות ח ע"א
"רבי הושעיא הוה שכיח קמיה דבר קפרא, שבקיה ואתא קמיה דרבי חייא.
יומא חד פגע ביה, בעא מיניה...
א"ל בר קפרא: מה בבלי אומר בדבר זה? – אישתיק רבי הושעיא לא אמר כלום.
א"ל בר קפרא: צריכין לדברי עייא?! נחזור על הראשונות...".
צריך להבין,
מה ראה בר קפרה להתגאות בכך שבקי הוא בדברים שאין רבי חייא יודע?
ומה איכפת לו כלל, אם ילמד רבי הושעיא לפניו, אם לאו?
אלא שאמרו במסכת נדרים דף סב ע"א:
"רבא רמי, כתיב: ועבדך ירא את ה' מנעוריו, וכתיב: (משלי כז, ב) יהללך זר ולא פיך!
– הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה".
מעשה ראוי הוא במקום שהדבר נצרך שיספר על עצמו ועל טיבו.
כמה ראשונים (שו"ת הרשב"א חלק א סימן פד; ספר אהל מועד שער ראשית חכמה הארוך דרך ו; ספר כפתור ופרח פרק מד; שו"ת יכין ובועז חלק א סימן קלא) גרסו בנוסחם בגמרא:
"אמרו ליה לרב פפא מה שמך?
אמר להו רב פפא.
אמרו ליה: והא כתיב (משלי כ"ז) יהללך זר ולא פיך?
אמר להו: והא אין זר – פיך!".
וכך אמרו בזוהר פרשת בלק דף קצג:
"והא כתיב יהללך זר, וָלא – פיך, ואם לא זר – פיך. לאו הכי, אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך אפתח פומך למללא באורייתא ולאודעא מלי קשוט באורייתא, וכדין פתיחו דפומך באורייתא ישבחון מילך וינדעון מאן אנת דלית מלה בעלמא דישתמודעון ליה לב"נ אלא בזמנא דאפתח פומיה, פומיה הודע לבני נשא מאן הוא".
מבואר שגם כשאין מי שישבחו, והחכם עצמו מפרסם את חכמתו, יעשה זאת דוקא באמירת דברי תורה, וכך ישמעוהו ויעמדו על טיבו.
וכן כתב בספר חסידים סימן שכח:
"יהללך זר ולא פיך, אם בא לעיר שאין מכירין אותו שהוא חכם אם ישתוק ולא ידבר תורה יתנו לו כמו לאחד מעמי הארץ הריקים ולא יתנו לו כי אם מעט, לא יוכל לדבר לבני העיר לומר אני אותו תלמיד פלוני אלא ידבר עמהם דברי תורה וממילא ידעו מה שיש בו".
ונצרך בר קפרא להראות את חכמתו, כדי שידעו ללמוד ממנו את תורותיו, כי לא ניתן היה לדלותם מבורות אחרים. והרי "יותר ממה שהעגל רוצה לינק, פרה רוצה להניק" (מסכת פסחים דף קיב ע"א).
כי מעלתו של רבי חייא לא היתה בידיעתו דברים עלומים, אלא בהפצתו לעם את הדברים הידועים לחכמים. כך הכריז על עצמו במסכתות כתובות דף קג ע"ב, ובבא מציעא דף פה ע"ב.
ובזה היתה מעלתם דוקא של אותם החכמים שעלו מבבל: עזרא, הלל, ורבי חייא, כמו ששבחם ריש לקיש במסכת סוכה דף כ ע"א. לכן הזכיר זאת בר קפרא בציינו שרבי חייא בבלי הוא, ובחיקויו את המבטא הבבלי 'עייא' – שאינו מבחין בין ח' לבין ע'.
וכך אמר לו בר קפרא לרבי הושעיא: אתה שמתעתד כרבי חייא להתמחות בעריכת הברייתות המדוייקות והמוסמכות ביותר, כדברי ר' זירא במסכת חולין דף קמא ע"א: "כל מתניתא דלא תניא בי רבי חייא ובי רבי אושעיא - משבשתא היא, ולא תותבו מינה בי מדרשא", מה לך למחזר את דברי רבי חייא. ממני צריך אתה ללמוד – את אותם החידושים הנמצאים בידי בלבד.
וכך עשה בר קפרא עצמו גם במסכת נדרים דף נא ע"א, שהראה ולימד את רבי כמה חידושי תורה מפולפלים שרק הוא ידע לחדש.
גם רב יהודה השתמש בהנהגה זו במסכת קידושין דף ע ע"א, ולימד את רב נחמן כמה דברים מדברי שמואל רבם, כדי שיכיר את גדלותו, וילמד שלא לבזות את תורתו.
עוד בעניין רבי חייא בקישור זה, ובקישור הזה.
