הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: אמורא "מאוחר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות ה ע"א

א"ר ינאי: לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך, שהרי פיגול אחד מגופי תורה, ולא לימדו הכתוב אלא מגזירה שוה; דאמר רבי יוחנן, תני זבדא בר לוי: נאמר להלן +ויקרא י"ט+ ואוכליו עונו ישא, ונאמר כאן +ויקרא ז'+ והנפש האוכלת ממנו עונה תשא, מה להלן כרת, אף כאן כרת.
א"ר סימאי: לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך, שהרי נותר אחד מגופי תורה, ולא לימדו הכתוב אלא מג"ש. מאי היא? יליף קדש קדש, ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל, וכתיב: +שמות כ"ט+ ושרפת את הנותר באש כי קדש וגו'.
אמר אביי: לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך, שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה, ולא לימדה הכתוב אלא מג"ש; דאמר רבא, אמר לי ר' יצחק בר אבדימי: אתיא הנה הנה לאיסורא, אתא זמה זמה לשרפה.
אמר רב אשי: אל תהי ג"ש קלה בעיניך, שהרי נסקלים הן הן גופי תורה, ולא לימדה הכתוב אלא מג"ש, דתניא: נאמר כאן דמיהם בם, ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה. 

1.
רבי ינאי ורב סימאי ואביי ורב אשי מסבירים את החשיבות של לימוד בדרך של "גזירה שוה" [אחת מהמדות שהתורה נדרשת בהן]. הפרשנים מפרשים מה כל אמורא מוסיף על חברו.

2.
בקטע הראשון משמע שרבי ינאי מוכיח את דבריו מרבי יוחנן. רבי יוחנן עצמו מסר את הלימוד מברייתא שהביא זבדא בר לוי [אמורא בדור הראשון]. רבי ינאי היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא והיה גם רבו של רבי יוחנן.

3.
נשאלת השאלה כיצד רבי ינאי הביא הוכחה מתלמידו רבי יוחנן. לפי מי שסובר ש"רב" מביא אסמכתא מ"תלמיד" הרי מיושב, אבל לפי מי שסובר שלא מקובל ש"רב" מביא אסמכתא מ"תלמיד" כיצד נסביר?

3.1
יש מי שאומר שלא גורסים כאן כלל "רבי יוחנן".

3.2
רבי ינאי ידע מהדרשה של רבי יוחנן, והביטוי "דאמר רבי יוחנן" לא נאמר על ידי רבי ינאי אלא "עורך" הגמרא, הוא זה ש"שיבץ" את שמו של רבי יוחנן בזמן עריכת הסוגיה. ["אמורא מאוחר"]

3.3
למעשה יש לגרוס שרבי יוחנן אמר בשם רבי ינאי [שני השמות המקוצרים זהים: "רבי ינאי"= "ר"י", וכן "רבי יוחנן"= "ר"י"].

3.4
ראה על הנ"ל ב"מתיבתא", הערה יג, וב"ילקוט ביאורים", עמוד נח, ובהערות שם.

4.
ויש להעיר שבהמשך מוזכר שאביי הסתמך על דברי רבא [שהיה צעיר ממנו]. וזה כנראה כן מקובל מכיון שאמנם אביי היה מבוגר מרבא אבל הם היו "חברים".