גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תת"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת כריתות
דף ה ע"ב

בענין איסור מעילה בשמן המשחה

תנו רבנן, "כשמן הטוב היורד על הראש" וגו' (תהלים קלג, ב), כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו. אמר רב כהנא, תנא, כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו, ועל דבר זה היה משה רבינו דואג, שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה (-"ששמתי שם יותר מדאי". רש"י), יצתה בת קול ואמרה "כטל חרמון שיורד על הררי ציון" (שם, ג), מה טל אין בו מעילה אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין אהרן היה דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי (-"שבגדי נהנים מריח השמן שבזקני), יצתה בת קול ואמרה לו (שם, א) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת (ה ע"ב. וכ"ה בהוריות יב ע"ב).

פשיטות לשון הגמרא נוטה, שיש איסור מעילה בשמן המשחה, וכדאגתו של משה רבינו: "שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה", וכן מצינו עוד בסוגייתנו: "משום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה", ונמצא שמלבד הלאו האמור במשיחת שמן המשחה על אדם זר (שמות ל, לב): "על בשר אדם לא ייסך", יש בכך גם משום איסור מעילה (עי' שו"ת 'אמרי יושר' ח"ב סי' ז אות ב), וכן נקט בהדיא ה'מנחת חינוך' (מצוה קח אות ה), וכלשונו: "ודע, דחוץ מהלאו הזה [של 'על בשר אדם לא ייסך'] יש גם כן לאו דמעילה כמו בכל הקדשים, רק דבמעילה יש בו דינים אחרים... דצריך שיהא שוה פרוטה ושאר דינים [ואילו מצד איסור "על בשר אדם לא ייסך" שיעורו בכזית דוקא (עי' רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"י)], הכא נמי אם מעל כדרך שחייבים במעילה ודאי חייב כאן משום מעילה ג"כ, מלקות במזיד, ובשוגג קרן וחומש ואשם, הכל כמו במעילה, וזה פשוט" (וע"ע ב'פנים יפות' פר' כי תשא ד"ה איתא בהוריות - דג"כ נקט כן).

אבל מצינו בכמה אחרונים שצידדו שאין בשמן המשחה איסור מעילה ממש, כי אם האיסור של "על בשר אדם לא ייסך", ואיסור זה מכונה כאן בשם 'מעילה' (ראה 'מסילת ישרים' פכ"ד), ומצאנו בזה - שלא יהא בשמן המשחה איסור מעילה - כמה טעמים, וכפי שהאריך בספר 'חקרי לב' (או"ח סי' קיט), וכתב טעם אחד, ממה ששנינו במס' מעילה (ז:) שבבשר קדשי קדשים יש מעילה רק לפני זריקת דמים, אבל לאחר זריקת דמים אין מעילה בבשר, כי "כבר יש בו שעת היתר לכהנים" (עי' רש"י שם), ולכן גם ישראל האוכלו אין עליו איסור מעילה, וסברא זו שייכת גם בשמן המשחה, שהרי כל עיקר שמן המשחה נעשה בכדי למשוח כהנים גדולים, ונמצא שיש בו היתר לכהנים, ואם כן אין בו איסור מעילה, וכל איסורו אינו כי אם בגלל ציווי התורה: "על בשר אדם לא ייסך" (כ"כ גם הגרי"פ על הרס"ג ל"ת ק"פ).

עוד כתב ה'חקרי לב' שיתכן שהדבר תלוי במחלוקת התנאים במס' יומא (ג:): "תניא, 'קח לך' - משלך, ו'עשה לך' - משלך, 'ויקחו אליך' - משל ציבור, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, בין 'קח לך' בין 'ויקחו אליך', משל ציבור", ובשמן המשחה כתיב (שמות ל, כג): "ואתה קח לך בשמים ראש" וגו', ולפי רבי יאשיה היה בא משל משה רבינו, ולא לקחו משה רבינו מבדק הבית לעשותו, ולכאורה לפי שיטתו לא היה ראוי להיות בו קדושה, ולכן אכן גם אין בו מעילה. ואילו לרבי יונתן - שהיה בא משל ציבור - היה נעשה ממה שתרם הציבור מחצית השקל, ויש בו קדושה, וגם ראוי שיהא בו מעילה.

וכלפי הסברא האמורה כתב ה'חקרי לב' שזה אינו, שהרי גם בקטורת נאמר (שם, לד): "קח לך סמים", ומפורש הדבר במכילתין (ה.) שבקטורת יש בה איסור מעילה, וגם מפורש בתורה שקדושה יש בה, שנאמר (שם, לו): "קדש קדשים תהיה לכם", ועל כרחך - שהגם שנעשתה משל משה אבל בסופו של דבר מסרה לציבור, ולכן יש בה קדושה, אם כן הוא הדין בשמן המשחה - בוודאי מסר משה רבינו הבשמים והסממנים לציבור, והם עשאום לקודש, ובכן קדושה יש בו, כמו שנאמר (שם, לב): "קדש הוא קדש יהיה לכם", אלא שמצד סברות אחרות אין בו איסור מעילה, הגם כשחל עליו קדושה.

סברא נוספת העלה ה'חקרי לב', כי מאחר שהוציאו הכתוב מכלל מעילה להחמיר עליו ולחייב את הסך בו במזיד בכרת ובשוגג יש חיוב חטאת, כמבואר בריש מכילתין (ב.), על כן אין לנו לשים בו שני חיובים, ואין בו כי אם לאו וכרת האמור בו (עי"ש שהביא כיו"ב במקומות אחרים בתורה).

כעין סברא זו כתב ה'אבני נזר' (יו"ד סי' שיג אות ח): "אני לא מצאתי מעילה בשמן המשחה, שיביא עליה אשם מעילות, והוא 'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש' - בנתינה וסיכה, אין בו אלא חידושו", כלומר, שהרי כי אחת ממדות התורה היא: "כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפרוש", ושמן המשחה הלא יצא לידון בדבר החדש באיסור סיכה, ואין לך בו אלא חידושו - עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפרוש (וע"ע 'חסדי דוד' כריתות א.; 'ישועות מלכו' על הרמב"ם הל' כלי המקדש פ"א; 'כלי חמדה' פר' כי תשא אות ד).

והנה בעיקר דין מעילה בשמן המשחה הקשה ה'עיון יעקב' (הוריות שם), ממה שאמרו לגבי שמן המשחה: "וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר 'שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם', זה בגימטריא י"ב לוגין הויין", ולגבי איסור מעילה הכלל הוא (מעילה יח.): "כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום", ואם כאן היאך שייך מעילה בשמן המשחה שאינו נפגם. ותירץ ב' תירוצים. א] כי מאחר שמדרך הטבע נחסר השמן, ועל ידי נס חוזר ומתמלא, שפיר נחשב כפגם ויש בזה איסור מעילה (ראה 'בן יהוידע' הוריות שם). ב] כי מאחר שאינו נפגם כלל על ידי נס, נחשב כדבר שאינו נפגם כלל, שמועלים בו בהנאה לבד, כמו ששנינו (מעילה שם): "כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום ושאין בו פגם כיון שנהנה מעל", ולכן שפיר מועלים בו.