הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "רבי"; "אי הכי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה ל ע"א

מתני'. ואיזהו אתנן - האומר לזונה הוליך טלה זה בשכרך, אפי' הן ק' - כולן אסורין. וכן האומר לחבירו הוליך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי, רבי (מאיר) אומר: אינו אתנן, וחכמים אומרים: אתנן.
...
האומר לחבירו הא לך טלה זה כו': והא שפחה לעבד מישרא שריא! אמר רב הונא: אצלו קאמר, והא דקתני [עבד] - לישנא מעליא קאמר. אי הכי, מ"ט דרבי? אמר שמואל בר רב יצחק: לעולם עבדי, וכי קתני - בעבד עברי. אי הכי, מ"ט דרבנן? שפחה לעבד עברי מישרא שריא הכא במאי עסקינן - כגון דלית ליה אשה ובנים, דתניא: אין לו אשה ובנים - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו שפחה כנענית.

1.
במשנה מובאת מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים. יש גורסים "רבי" במקום "רבי מאיר". בגמרא מוזכר רק "רבי" ולא "רבי מאיר", לכן אולי גורסים גם במשנה "רק" "רבי" ולא "רבי מאיר".

2.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד הלכה י:

האומר לחבירו הא לך דבר זה ותלין שפחתך אצל עבדי העברי הרי זה אתנן, והוא שאין לו אשה ובנים, אבל אם יש לו אשה ובנים הרי זה מותר בשפחה כנענית כמו שיתבאר, והוא הדין באומר לזונה הא ליך דבר זה והבעלי לפלוני הישראלי הרי זה אתנן.

הרמב"ם פסק בפשטות כ"חכמים". אם הדעה במשנה החולקת הוא "רבי מאיר" הרי שברור שהלכה כחכמים [רבים נגד יחיד]. ואם מדובר ב"רבי" היתה סברא לומר שהלכה כמותו אפילו נגד רבים, אולם באמת הלכה כחכמים נגד "רבי", והלכה כרבי" רק נגד חברו [חכם יחיד שחולק עליו] ולא נגד חבריו [רבים שחולקים עליו].

3.
הערה 1:
רבי יהודה הנשיא שכתב את המשנה ידע שהלכה כחכמים ובכל זאת כתב גם את דעתו הפרטית.

הערה 2:
מהדיון בגמרא יוצא שהיא מסיימת בהסבר דברי חכמים ולא ממשיכה בהסבר דברי "רבי" או "רבי מאיר". משמע מכך, שהגמרא פוסקת את ההלכה כחכמים