אור לציון
הרב יהודה זולדן

עבודת המשטרה בשבת

בגמרא נאמר: "אמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ". רש"י וראשונים נוספים מסבירים שכיבוי גחלת של מתכת, זהו איסור מדרבנן, וכיבוי גחלת של עץ, האיסור מהתורה. לדעתו, במקום שיש נזק לרבים לא גזרו איסור שבות. אך רב האי גאון, ורבנו חננאל שם, כותבים שמותר לכבות גחלת של מתכת אע"פ שהיא מלאכה מהתורה, וההבדל בינה לבין של עץ הוא, שבעץ הגחלת נראית היטב ולא ינזקו בה. על כך הקשו הראשונים כמו הר"ן (יט ע"ב ברי"ף): "ודברי תימא הם, שהיאך יתיר שמואל מלאכה דאורייתא שלא במקום סכנת נפשות? אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשיב לן". הרשב"א (שבת שם) מוסיף: "דאי אפשר לרבים להזהר ממנו". שיטה זו היא בסיס להיתר חילול שבת למניעת נזקים ופגיעות של הציבור, שאינם גובלים בפיקוח נפש בהכרח. זוהי למעשה עבודתה כיום של המשטרה, העוסקת כל ימות השבוע וגם בשבת, בשמירת הסדר והשלום הציבורי, מניעת פשע ועברינות, בילוש וסיור, היחלצות לעזרה, ועוד. "מצות עשה של תורה למנות.. שוטרים, המסבבים בשוקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמידות ולתקן כל מעוות" (רמב"ם הל' סנהדרין א, א).

הרב שאול ישראלי ("הבטחון הפנימי במדינה בשבת", עמוד הימיני, סימן יז) כותב שמקור הדבר שמותר למשטרה לחלל שבת לצורכי רבים, היא ממלחמת רשות שהותרה לצורכי רווחה או פרנסה של הציבור (ברכות ג ע"ב), למרות שהלוחמים נחשפים לסכנת נפשות. "ומכאן שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין ענין עם פיקוח נפש". לפיו, הראשונים החולקים על רב האי גאון, סוברים שגחלת של מתכת איננה נחשבת כ"כ כנזק לציבור, אך הם מסכימים עקרונית שניתן לחלל שבת על מנת למנוע נזק ופגיעה בשלום הציבור, גם שאין הדבר כרוך בפיקוח נפש. אכן, מצינו סוגיות נוספות בהם התירו לחלל שבת כשיש חשש לפגיעה בשלום הציבור ובממונו: כשגוים צרים על עיר ספר, כשברור שכונתם היא לפגוע ברכוש בלבד (עירובין מה ע"א), או למשל כיבוי דליקה בשבת בזמננו. הרב יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן או"ח סימן שלד ס"ק ט) מלמד זכות מסוגיה זו על הנוהגים להתיר כיבוי שריפות בשבת, מאחר והבתים בנויים על רשות הרבים "דלא כבזמן הגמרא, וממילא מהשרפה נופלים הרבה גחלים עד אין מספר לרשות הרבים, ואנן קיי"ל דמכבין אפילו גחלת של עץ מפני נזק הרבים". ואכן, כך נפסק (שו"ע או"ח סי' שלד, כז): "גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה, בין אם היא של מתכת בין אם היא לה של עץ, והרמב"ם אוסר בשל עץ". והלכה כדעה ראשונה (משנה ברורה שם ס"ק פה).

הרב שלמה גורן (משיב מלחמה, חלק א עמ' קפג) כותב שמסוגית היתר כיבוי גחלת של מתכת ברשות הרבים עולה, שעל המשטרה (ולעיתים אף הצבא) למלא את תפקידם זה, גם אם עליהם לאבטח אירוע שמחללים בו שבת (כמו משחקי ספורט וכד'), אם כי יש לעשות את כל המאמצים "לדרוש ביטולם של האירועים בשבת, באשר לא יתכן שנכפה על חיילים לחלל שבת מן התורה לצורך מופעי בידור או ספורט של אחרים". מכל מקום, שוטרים שומרי מצוות, יכולים לעסוק בפעולות שיטור שונות, לשמירת הציבור ושלומם, על פי התורה וההלכה.

(לסוגית חילול שבת למען מחללי שבת, ישנן השלכות והיבטים נוספים, שאין כאן מקומם, וכן יש לדון האם מותר לחלל שבת על מנת לאבטח אירוע של גוים. על התווית דרך למשטרת ישראל, כיצד לנהוג ולפעול על פי ההלכה, במה שקשור לשמירת שבת ותחומי הלכה אחרים, כראוי וכמצופה ממשטרה יהודית במדינת ישראל, ראה במאמרם המקיף של: הרב אורי דסברג, והרב ישראל רוזן, "השבת במשטרה", תחומין, ב [תשמ"א], עמ' 97-66).

יוצא לאור על ידי: מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, בשיתוף מכון "משפטי ארץ", עפרה
המערכת: הרב אברהם גיסר - מכון "משפטי ארץ", עפרה
הרב יהודה זולדן - ישיבת ההסדר נוה דקלים, גוש קטיף
אלחנן גלט - מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, רמות שפירא
בסוגיות: ארץ, מדינה, צבא, ומקדש