מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
השבעת הכהן הגדול
בשלהי הבית השני, היו זקני בית הדין משביעים את הכהן הגדול: " 'אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין. משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך'. הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין" (יומא יח ע"ב). החשש היה שהוא ינהג כצדוקים, שסברו שמקטירים קטורת מחוץ להיכל, וכשיעלה עשנה, יכנס איתה פנימה. מסורת חכמים היא שמתן הקטורת על המחתה הוא בקדש הקדשים, ולא בחוץ. ומסופר: "מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו היה שמח שמחה גדולה. פגע בו אביו, אמר לו: בני, אף על פי שצדוקין אנו, מתיראין אנו מן הפרושים. אמר לו: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה כי בענן אראה על הכפרת (ויקרא טז, ב). אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו. עכשיו שבא לידי - לא אקיימנו? אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת". (יומא יט ע"ב). מסירות הנפש של הצדוקים לעשות ההיפך מחכמים, היא ניגוד לדברי ר' עקיבא שמסר נפשו על קיום התורה: " אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?" (ברכות סא ע"ב).
ר' עקיבא איגר (על המשנה ביומא שם), שואל, מה מועילה השבועה? אם לא אכפת לצדוקים לחלוק על חכמים בענין הקטורת, הם גם יהיו מוכנים להשבע לשקר? ומשיב, שבכל זאת שבועת שקר חמורה הייתה גם בעיניהם. החתם סופר (שו"ת, או"ח סי' קעו) כותב, שמקדימים ללשון השבועה, שהוא שליח בית דין, וכך הוא שליח של כלל ישראל. על כן אם הוא משנה בסדר העבודה אין הוא שליח, וממילא עבודתו פסולה. "האישיות הקדושה המיוחדה העומד לנס של שלמות העבודה של כל קהל ישראל הגוי כולו - הכהן הגדול... הוא מופקד להיות המשלים והממלא מלוי אור קדש ושאיפה אלוקית של דבקות תדירית באור ה'" (הראי"ה קוק, עולת ראיה א' עמ' קנה).
