מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

הקטורת

בכל יום, מצוה להקטיר במקדש פעמיים קטורת, בבוקר ובערב בין הערבים, על מזבח הזהב- מזבח הקטורת. הקטורת עשויה מאחד עשר מיני בשמים כתושים. את טעם מצות הקטורת מסביר הרמב"ם שמאחר ובמקדש מקריבים קרבנות רבים, עלול היה המקום להראות כבית מטבחיים, וריחו להיות לא נעים, "מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו" (מורה נבוכים ג, מה).

ביום הכיפורים, מקטיר הכהן הגדול בקדש הקדשים קטורת נוספת: "כי בענן אראה על הכפרת" (ויקרא טז, ב). על מעלת הקטורת, נאמר: "בוא וראה מה הקטרת חביבה. שצונו הקב"ה לעשות לשלשה עשר מיני קרבנות מזבח אחד (=מזבח העולה), ולקטורת מזבח בפני עצמה. חביבה היא הקטורת, שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים, ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטרת, שנאמר: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה'" (ויקרא טז, יג). מניין שבאותה שעה היה מתפלל? שנאמר: "תיכון תפילתי קטורת לפניך" (תהילים קמא, ב). מפני מה הקטורת חביבה כל כך? שאינה באה על חטא. שכל הקרבנות יש להן במה יתלו, אבל הקטורת אינה באה על חטא" (משנת רבי אליעזר פרשה יב עמוד 234).

הבשמים המרכיבים את הקטורת, מזכירים את ריח עצי גן עדן: "באתי לגני אחותי כלה, אריתי מורי עם בשמי" (שיר השירים ה, א). ביום הכיפורים נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים, ליד הכרובים, כשהקטורת בידיו, "שאיננה באה על חטא" - לעולם שלפני החטא, לפני שגורש האדם מגן העדן. אם בכל השנה "הכרובים ולהט החרב המתהפכת" (בראשית ג, כד), מוצבים כמחיצה של ברזל בין האדם לבין בוראו "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים" (בראשית ג, כב), היום נכנס הכהן הגדול לפני אלוקיו כנציג האומה הממשיכה את הייעוד שהוטל על האדם הראשון. אומה המעוטרת בתורה במצוות בתשובה ובמעשים טובים. הקטורת בידיו נועדה להזכיר את יופיו וטהרתו של גן העדן הקדום (מתוך: הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש- יום הכיפורים, עמ' 133-132).