הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "אמורא מאוחר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

תמורה טז ע"ב

וכי דנין אפשר משאי אפשר (ר' שמעון בחד - מקום גמיר להו)
אמר ריש לקיש: ארבעה נתנו להן. והעמידום על חמש. ואי ס"ד - בצבור, הנך מי איתנהו בצבור? אלא על כרחיך - ילמד סתום ממפורש. רבי נתן אומר: אחת נתנה להן, והעמידוה על חמש. וליחזי בהי סידרא גמירי להו, אי ביחיד אי בצבור? שתי שכחיות שכחו, וקשיא להו: ואי ס"ד בצבור - הנך מי איתנהו בצבור? אלא ש"מ - ילמד סתום ממפורש, מה מפורש - ביחיד ולא בצבור, אף סתום - ביחיד ולא בצבור. 

1.
מדוע הגמרא מביאה את דברי ריש לקיש לפני דברי רבי נתן שהיה תנא [בזמן רבי מאיר ורבי שמעון]? אלא [ראה ב"מתיבתא", הערה ז], ריש לקיש שתרץ את הקושיה על רבי שמעון הוא זה שהביא גם את דברי רבי נתן [אמנם רבי נתן לא חולק על ריש לקיש [ולהיפך], אלא רבי נתן בא לפרש את דברי רבי שמעון במשנה].

2.
לפי זה ניתן – אולי – ליישב הרבה שאלות בעריכת הגמרא כאשר אמורא מוקדם מוזכר אחרי אמורא מאוחר. גם שם ניתן לומר, שהאמורא המאוחר הוא זה שציטט את דברי האמורא המוקדם באופן שדבריו מובאים אחרי דבריו של האמורא המאוחר.