מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

כהן משוח מלחמה

הימים הם ימי מלחמה, והסוגיה האחרונה בפרק שביעי עוסקת בכהן משוח מלחמה. "על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה" (במדבר כז,כא). "וכל בני ישראל אתו"- "זה משוח מלחמה" (יומא עג ע"ב) "מי שכל בני ישראל אתו, לצאת למלחמה אחריו" (רש"י).

כהן משוח מלחמה היה נלחם בפועל, מלבד הדברים שהיה אומר ללוחמים לפני יציאתם לקרב, שלא לפחד, ולבטוח בה' (דברים כ, א-ט). הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה קצא) מסביר את תוכן דברי הכהן ומגמתם: "ויאמר בתוכחתו הלשון הנזכר בתורה, ויוסיף על זה מאמרים יעוררו העם למלחמה, ויביאם להסתכן בנפשם, לעזור דת האל ולשמרה, ולהנקם מן הסכלים בה המפסידים יושר המדינות". המלחמה נועדה לבער את מובילי הרשע והאכזריות, לטהר ולזכך את העולם.

לדברי הרמב"ם (שם) תוכחת משוח מלחמה היא חובה במלחמת הרשות "ואמנם מלחמת מצוה אין בה שום דבר מזה לא תוכחת ולא הכרזה". מאידך הרמב"ם (בהל' מלכים ז, א) כותב אחרת: "אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה, ...וזהו הנקרא משוח מלחמה".

נראה לישב את הסתירה בדברי הרמב"ם כך: המצווה היא במלחמת רשות, אך היא רשות במלחמת מצוה. הרמב"ם בספר המצוות מגדיר מצוות, ואילו ביד החזקה הרמב"ם איננו עוסק בהגדרת מצוות בדווקא, אלא ביישומן ובנורמה הנהוגה. המצוה למנות כהן משוח היא אך ורק במלחמות רשות, מאחר והיא מלחמת 'יש ברירה', ועל כן חשוב יותר לעודד ולעורר את הלוחמים על ייעודה של המלחמה וכיצד יש לנהוג בה. אך מותר, אפשר, ואולי אף רצוי, שהכהן יאמר את הדברים הללו בפני הלוחמים לפני צאתם גם למלחמת מצוה. זאת כדי שהלוחם "שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד" (רמב"ם הלכות מלכים ז,טו). חייל שמודע לכך שהמלחמה נועדה לביעור "ציר הרשע" שמעכיר את הרוח בעולם, יעשה זאת בשלמות הראויה.