מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
חינוך למצוות סוכה
חג סוכות כמו גם חג הפסח, קשור לסיפור יציאת מצרים. אלא שבפסח יש מצוה מהתורה לספר את הסיפור במלואו, וכל המרבה לספר הרי זה משובח, בו בזמן שבסוכות אין מצוה לספר. אעפ"כ, בנית הסוכה והישיבה בה, הם הסיפור הטוב ביותר.
הגמ' בסוכה (ב ע"ב) מסבירה שכונת הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כג, מב), לא בא רק להורות שבשעה שאדם יושב בסוכה עליו לדעת שהוא אכן יושב בסוכה, אלא ידיעה מעמיקה יותר: "ההוא ידיעה לדורות היא". רבנו חננאל (שם) מסביר: "ידיעה לדורות- כלומר הדורות הבאין, כיון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה, שואלין מפני מה עושים כך, ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים". בנית הסוכה, והישיבה בה, תעורר את הילדים, את הדורות הבאים לשאול, מה על טיבה וענינה של המצוה הזאת, ממש כמו בליל הסדר.
בהמשך מסופר על הילני המלכה שעשתה סוכה לשבעת בניה, וביניהם לקטן שאינו צריך לאמו, שחובתו מדרבנן. על מהות החובה הזו, כותב רש"י: "קטן שאינו צריך לאמו אמרינן לקמן (סוכה כח, א) דחייב לחנכו במצות סוכה מדרבנן שהזקיקו להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי לה, כדי שיהא מחונך ורגיל למצות". שם גם מסופר על שמאי הזקן שפיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המיטה בשביל קטן. הפני יהושע (שם) שואל: "מה חינוך שייך בקטן בן יומו שאין בו דעת כלל לחייבו במצות עשה?" לפיו, אין זה מטעמי חינוך, אלא שמאי החמיר על עצמו לקיים "תשבו מעין תדורו". ובכל זאת ניתן להשיב, שעשה כן בשל ההשפעה החינוכית הסגולית על התינוק.
" כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו וישרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה. ...לתכלית השרשת הקריאה בשם ד' בלב ונפש, ביחיד ובאומה בכללה, דרוש תלמוד קבוע, משחר טל הילדות של האדם". (הראי"ה קוק, אגרות ראיה א עמ' ריח).
