מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
סוכות כבוד וסוכות של ממש
באילו סוכות הושיב הקב"ה את עם ישראל במדבר? ר' אליעזר סובר שענני כבוד היו, ורבי עקיבא סובר סוכות ממש עשו להם (סוכה יא ע"ב). הטור (אורח חיים סימן תרכה), מכריע כדעת ר' אליעזר: "והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש. ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו". הטורי זהב (אורח חיים סימן תרכה), כותב שלר' עקיבא, עיקר הזכרון הוא היציאה ממצרים, ולר' אליעזר הזכרון הוא נס ענני הכבוד שהקיפו את ישראל.
הרב אלעזר מגרמיזא (ספר הרוקח סי' ריט), כותב שהתנאים אינם חולקים עקרונית, אלא מצביעים על תקופות שונות במהלך היציאה ממצרים. במדבר, עד כיבוש וחלוקת הארץ, היו תחת ענני הכבוד. אך "כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ". הישיבה בסוכה היא מרכיב מהותי בישוב הארץ ובכבושה. בסוכות ישבו כובשי הארץ, ומטרת הישיבה בסוכות נועדה להזכיר שנלחמנו על הארץ, ולא קבלנו אותה רק בירושה מהאבות. הכיבוש הוא זה שחייב אותנו במצוות התלויות בארץ. הסוכות הם ביטוי לבנין קבוע בארץ ישראל, ועם ישראל החל לקיימה רק עם הגיעו לארץ בשנות כיבוש והחלוקה.
המבי"ט (בית אלקים, שער היסודות פרק לז), כותב שזו היתה כונת התורה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג), כי לא נצטוו זו מיד, כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר". במדבר ישבו בענני כבוד, ונצטווינו לשבת אח"כ בסוכות ממש. הסוכות הממשיות הם הסוכות הארץ ישראליות, והם הם ענני הכבוד. הם "צילא דמהמנותא".
