מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

שמחת בית השואבה

"החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב" (סוכה נ ע"א). השמחה הגדולה בחג הסוכות בבית המקדש- שמחת בית השואבה, היתה בשל ניסוך המים "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיהו יב, ג). יש מהאמוראים שהיו קוראים לה שמחה חשובה- "מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית" (סוכה נ ע"ב), והכונה היא לשיתין- לחלל שתחת המזבח שהיה עד לתהום, לשם נשפכים הנסכים, "משום מצוה חשובה זו ניסוך המים בחג שאז העולם נידון על המים" (מהרש"א).

התוספות (שם) מציינים לאמור בתלמוד ירושלמי (סוכה ה, א) שם מטרת השמחה היא אחרת: "אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם 'ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה' ...אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית שואבה ושרת עליו רוח הקודש. ללמדך שאין רוח הקודש שורה אלא על לב שמח. מה טעמא? 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים' (מלכים ב ג, ה)". השאיבה המדוברת היא במובן הרוחני, והיא איננה קשורה כלל למצות ניסוך המים.

במקום אחר בתלמוד ירושלמי (סוכה ג, יא) נאמר: " 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' (ויקרא כג, מ) אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר, אית תניי תני בשמחת שלמים". הרמב"ם נקט שהשמחה הגדולה המקדש היא בשל שמחת הלולב. הוא מאריך לתאר (הל' לולב ח, יב - טו) את השמחה שהיתה במקדש בסוכות, שמקורה מהפסוק שצוין לעיל. גם החובה ליטול לולב במקדש במשך שבעה ימים נלמדת מפסוק זה: "במקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג, שנאמר: 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' " (רמב"ם הל' לולב ז, יב). הרמב"ם איננו קושר כלל את ניסוך המים עם מצות השמחה בחג. את הלכותיהם כתב הרמב"ם במקום אחר (הל' תמידין ומוספין י, ו - י). לפיו, השמחה הגדולה בכל לילה במקדש, היא הכנה לקראת מצות ארבעה המינים אותם נטלו ביום.