מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
ברכות ראיה- אילנות ונרות חנוכה
היוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך: "ברוך שלא חיסר מעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם" (ראש השנה יא ע"א). ברכה זו היא ממכלול ברכות שבח והודאה שחכמים תקנו "כדי לזכור את הבורא תמיד, אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה" (רמב"ם הלכות ברכות א, ג). את ברכות הראיה, יש לחלק לשלושה תחומים: א. מקומות בהם נעשו ניסים לאדם עצמו, למשפחתו, לעם ישראל, או שנמצאים בהם מבנים מיוחדים. ב. אישים ובני אדם ייחודיים בחיצוניותם. ג. תופעות ייחודיות בטבע. הברכות מעוררות את האדם למתרחש סביבו, ודרך התופעות החריגות שבבריאה ובטבע, יזכור וישבח את הבורא.
ברכת ראיה ייחודית אחת יש בעת ראית מצוה. הרואה נר חנוכה, מברך ביום הראשון "שעשה ניסים" ו"שהחיינו", ובשאר הימים מברך רק "שעשה ניסים" (סוכה מו ע"א). התוספות (שם ד"ה הרואה), מציינים ש: "בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה אלא גבי נר חנוכה". והטעם המרכזי הוא: "משום חביבות הנס". הרב אריה פומרנצ'יק (עמק ברכה עמ' קכד), הסביר שברכת שעשה ניסים איננה על מעשה המצוה- הדלקת הנרות, אלא הודאה על נס ניצחון החשמונאים. מברכים ברכה זו בשעת ההדלקה או בשעת ראיה, כמו הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, שמברך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה. המנורה היא הסמן המזכיר את ניסי המלחמה שאירעו בחנוכה.
אפשרות נוספת היא שברכת שעשה ניסים היא על הזמן בו נעשו הניסים. המאירי (שבת כג ע"א) עוד הרחיק לכת וכתב: "מי שאין לו להדליק, ואינו במקום שאפשר לו לראות, יש אומרים שמברך לעצמו 'שעשה נסים' ו'שהחיינו' בלילה ראשון, ו'שעשה נסים' בכל הלילות, והדברים נראים". אך הפרי חדש (או"ח סי' תרעו ס"ק א), כתבו שהברכות הללו אמנם נתקנו על הזמן, אך יש לברכם בעת ההדלקה או בעת ראיתם. הרב צבי פסח פרנק (מקראי קדש- חנוכה סי' כח) כותב שלשיטת המאירי אם יזדמן אח"כ לרואה גם להדליק, יברך רק ברכת ההדלקה.
