מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

פרסום הנס בחנוכה - שבח לה'

כשהיו מקדשים את החודש על פי ראית עדים, היו שלוחי בית דין יוצאים ומודיעים את הזמן בו התקדש החודש לקהילות ישראל. לא בכל חודש, אלא בחודשים בהם יש חגים. "על כסלו מפני חנוכה". הקביעה לחוג את חנוכה, מופיעה במגילת תענית, ובו מצוינים אירועים שארעו בימי הבית השני, וחכמים קבעו שלא להתענות או שלא להספיד בימים הללו. לימים בטלה מגילת תענית, ואיננו חוגגים את האירועים הללו, למעט חנוכה. טעם הדבר: "אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא". בתלמוד ירושלמי (תענית ב, יב) נאמר עוד: "חנוכה ופורים לא בטלו מיליהון". רש"י מסביר: "כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה - ולא נכון לבטלו". עם ישראל קיבל עליו את הימים הללו, בקיום מצוות הנוהגות בו, ורואה בו כאילו אילו הוא חג מהתורה.

מה הערך בפרסום הנס? האם החובה היא לפרסם, או להתפרסם כדי שאחרים יראו? פרסום הנס, הוא לא רק במסגרת הדלקת המנורה, אלא גם באופנים אחרים. הוא משמש נימוק מדוע מודים על הנס בברכת המזון בחנוכה (שבת כד ע"א). לפי התוס' (שבת כד ע"ב), יש לקרוא בהפטרת זכריה – הפטרת חנוכה, בשבת בה חל ראש חודש טבת, גם כן משום פירסום הנס.

הרמב"ם (הלכות חנוכה ד, יב), כותב: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד. וצריך אדם להזהר בה, כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו". יש חובה להדליק את הנרות, והצבת המנורה כלפי רשות הרבים, זהו שבח והלל, נוסף לפרקי ההלל שאנו קוראים בתפילה בימי החנוכה. הפרסום איננו חלק ממעשה ההדלקה, הוא חלק מחובת ההלל בחנוכה. המדליק בזמן כלפי רשות הרבים, והסתבר אחר כך שאיש לא ראה את המנורה, ביטא בכל זאת במעשיו שבח והודאה לה'. על כן קבעו חכמים דרכים נוספות להודות לה', לפרסם הנס ע"י הודאה לה', גם בברכת המזון, וגם בעת קריאת התורה.