מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

תקיעות במקדש בראש השנה ובתעניות

בראש השנה ובתענית ציבור תקעו במקדש בחצוצרות ובשופר. בראש השנה: "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר", ובתעניות: "שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות" (ראש השנה כו ע"ב). רק במקדש נוהגים כך, והאסמכתא מהפסוק: "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' " (תהילים צח, ו). רק לפני המלך ה' יש לעשות כך (ר"ה כז ע"א).

הגמרא דנה, האם וכיצד יש לשמוע את התקיעה משני כלים, והרי: "תרי קלי לא משתמעי"? אפשרות אחת היא שאכן אין יוצאים ידי חובה בתקיעה המשותפת של השופר והחצוצרה, ויוצאים ידי חובת שופר בתקיעה בה מאריכים. לפי הסבר אחר יוצאים בשמיעת קול השופר במסגרת התקיעה המשותפת, והתקיעה בה מאריכים ענינה להודיע שמצות היום בשופר.

ניתן לראות בשני הסברים אילו דיון עקרוני: האם התקיעה באופן כזה, היא חלק מעבודת המקדש או שהיא חלק ממצות היום?

אפשרות אחת, אכן בתקיעה המשותפת אין יוצאים ידי חובת מצות היום לשמוע קול שופר. כך היא עבודת היום במקדש. המצוה במקדש היא לתקוע לא לשמוע. רק בתקיעה בה מאריכים, יוצאים ידי חובת היום- שמיעת קול שופר, ובשל כך היא צריכה להיעשות כהלכתה. הרב דוד הכהן, הנזיר, (קול ואור עמ' סט), הסביר: "עיקר התקיעות הוא במקדש כחלק מעבודה במקדש, כמו שהיו תוקעים בחצוצרות על הזבחים, וכן בשופר של ראש השנה שתי חצוצרות מן הצדדין".

אפשרות שניה, התקיעה בשופר ובחצוצרות כאחד היא מפני שכך תוקעים במקדש, אך אין זה מעבודת המקדש אלא קיום חובת היום, ולכן ניתן לצאת ידי חובה אם מקשיב לתקיעה החביבה- הרצויה לו. התקיעה בה מאריכים בסוף היא הודעה לציבור שזו התקיעה המסיימת את מצות היום, ועל כן היא לא חייבת להיעשות כהלכתה.

הרב יוסף כהן (בתוך: הרב צבי פסח פרנק, מקראי קדש- ימים נוראים, עמ' נג) כותב: "אפשר שאנו מאריכין בתקיעה אחרונה זכר למקדש, היינו לתקיעות שתקעו במקדש". (בהרחבה בספרי: מועדי יהודה וישראל, "בחצוצרות וקול שופר במקדש", עמ' 46-23).