מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

"עוד תטעי כרמים"

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין ...וחולות בכרמים" (תענית כו ע"ב). הדבר מזכיר את המסופר על בנות שילה: "הנה חג ה' בשלו מימים ימימה...יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים" (שופטים כ, כ- כא). מה פשר השמחה הזו בכרמים? לדברי הרמב"ן (דברים כ, ו): "המנהג בכרם בבוא תבואתו, שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב (ויקרא יט, כד) שיהיה כל פריו קדש הלולים, שיהללו את השם הנכבד בשמחה ההיא". שמחה בבציר היין, בעת שהגיע שנתו הרביעית של הכרם. ט"ו באב, הוא בעונת הבציר. במדרש אליהו רבה (פרשה ט) מסופר: "היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה. שלשה מן התורה, ואחת שקיבל עליו, שנאמר: 'ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה' " (שמואל א א, ג). הביטוי המיוחד "מימים ימימה" אצל אלקנה ואצל בנות שילה, רומז כנראה לאותו תאריך - ט"ו באב. יתכן, שהשמחה היתה לקראת הבאת הביכורים מפירות הכרמים. (ראה: הרב ישראל אריאל, "ט"ו באב, חג הביכורים, חג בנות ישראל", נטיעות הארץ, כפר דרום תשס"ג, עמ' 383-353).

***

ט"ו בשבט החל בשבת זו, נקשר עם נטיעות, אם כי ראש השנה לנטיעות הוא בא' בתשרי, והגיוני הוא לטעת בסוף הקיץ, ולא בסוף החורף משיצאו רוב גשמי שנה. נטיעות בט"ו בשבט הוא לא ע"פ חז"ל ואינו נזכר בהלכה. לפני מאה שנה, בשנת תרס"ז, קראה הנהלת הסתדרות המורים לטעת ביום זה, ומאז הוא פשט, ויש בו מימד חיובי: "להרבות את ישוב ארץ ישראל, ולרומם את רוח התלמידים ביסוד החיים של הבנין הלאומי בארץ אבות וצפיית עתידו הגדול". (הראי"ה קוק, אגרות הראיה ד עמ' קעג). הנטיעות הללו, הם ראשית קיום נבואות ירמיהו, על נטיעת כרמים, ושובן של המחוללות: "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים. עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו, ...אז תשמח בתולה במחול" (ירמיהו לא, ה-יב).