מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

אין מערבים שמחה בשמחה

"אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו, אבל מחזיר הוא את גרושתו" (מועד קטן ח ע"ב). מספר טעמים לכך: [1] שאין מערבין שמחה בשמחה, וכפי שהיה בחנוכת בית ראשון שנחנך לפני חג סוכות, ולא בחג עצמו. ע"פ התלמוד ירושלמי (מועד קטן א, ז) יש ללמוד זאת מהנאמר: "מלא שבוע זאת" (בראשית כט, כז). יעקב נשא את רחל לאחר ימי המשתה עם לאה. [2] מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, ונאמר: "בחגך" ולא באשתך. [3] שלא יטרח בחג בשמחתו הפרטית. [4] יהיו שירצו לשאת דוקא במועד ולא במשך השנה כדי לחסוך בהוצאות הסעודה, והדבר יגרום לביטול מצות פריה ורביה.

הרמב"ם (הל' יום טוב ז, טז), מנמק את טעם איסור חיתון במועד: "כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין". המגיד משנה כותב שזהו הנימוק השני, שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. מאידך, הרמב"ם (בהל' אישות י, יד) מנמק: "לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר 'מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת'".

הרב יעקב בצלאל ז'ולטי (משנת יעבץ- אורח חיים סי' מה), מסביר שהרמב"ם מלמדנו שיש שני דינים בהלכה שאין להתחתן במועד. דין אחד הוא בהלכות יום טוב, שלא תבטל שמחת החג, בשמחה הפרטית האישית. דין נוסף הוא בהלכות אישות. הנושא אשה במועד לא יצא ידי חובת שמחת נישואין, ויצטרך לשמוח עם אשתו לאחר המועד, משום שבשמחת הנישואין היתה מעורבת גם שמחת החג. הרמב"ם ציין את הפסוק מדברי לבן הארמי, ממנו למדים שבשמחת נישואין אין לערב כל שמחה אחרת.

את מסכת מועד קטן נסיים ללמוד בעז"ה בחול המועד פסח הבעל"ט. האם מותר יהיה לעשות סעודה לסיום המסכת? בתלמוד ירושלמי (מועד קטן ב, ג) נאמר: "כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד, אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה". מכאן ששמחת גומרה של תורה, היא שמחת המועד, והדבר מותר (הרב יקותיאל פרקש, חול המועד כהלכתו, עמ' יט).