מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

פרו ורבו

"האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר: 'ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו' (בראשית א, כח)". ההנמקה בגמרא, שפרו ורבו מתייחס לאיש, מהמשך הפס': "ומלאו את הארץ וכבשוה", ואיש דרכו לכבוש, ולא אשה. הסבר אחר, שליעקב אבינו נאמר בלשון יחיד: "פרה ורבה" (בראשית לה, יא). להלכה, אשה איננה מצווה על פרו ורבו (רמב"ם הל' אישות טו, ב). טעם לדבר, כיון שנשים מסתכנות במהלך ההריון ובשעת הלידה, התורה איננה מצוה על מצוות שקשה לגוף לסבול (משך חכמה, בראשית ט, ה). עם זאת, נשים המולידות ילדים, שותפות אף הן ביישוב העולם: "לא תוהו בראה לשבת יצרה" (ישעיהו מה, יח). הקב"ה ברא את העולם כדי שבני אדם יישבו ויפתחו אותו, ולא על מנת שהוא יהיה שמם, וגם נשים שותפות בכך.

מצות פרו ורבו היא הבסיס לנישואי אדם עם אשה. אין מצוה בפני עצמה לשאת אשה, אלא שהדרך הנכונה לקיים מצות פרו ורבו, היא ע"י נשואי אשה (רא"ש כתובות א, יב). עם זאת שפרו ורבו היא מצות עשה, אין כופים עליה, מפני שאי אפשר לאלץ איש ואשה לחיות יחדו אם הם אינם מעונינים. זה יביא למריבות וקטטות (שו"ע אבן העזר א, ג ברמ"א בשם הריב"ש). אך מצוה לעודד ולזרז את מי שהגיע לגיל הנישואין שיתחתן וימשיך את בנין העולם ופיתוחו (ים של שלמה יבמות ו, ג).

האדם הראשון נצטווה במצוה זו דוקא אחרי שחטא ונקנסה עליו מיתה, מאחר שמצוה זו מבטיחה את קיום העולם (חזקוני, בראשית א, כח). ואדרבה, כשירבו הברואים העובדים ומקלסים לה', יתגלה כבוד שמים ויגיע העולם לתכליתו (שיטה מקובצת לכתובות ח ע"א בשם רבנו מאיר הלוי). את הכח הגשמי והיצרי ביותר של האדם, יש להפנות ולהצעיד לפיתוח העולם ושגשוגו, ולא לשם מילוי תאוות אגוצנטריות וגאוותניות. (מקורות רבים ומאלפים על מצות פרו ורבו, ראה: ספר תרי"ג המצוות השלם, מהדורת רעננערט, מצות פריה ורביה, עמ' 110-87).