פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

הדרן למסכת בכורות

הקשר שבין בכור למעשר בהמה

מסכת בכורות פותחת בדיני בכור ומסיימת בהלכות מעשר בהמה. שכן הבכור הוא הראשון הפותח את גידול הנכסים. כמוהו גם הביכורים הם מתקדשים לה' ולמקדש תורתו מתוך רגש קודש של מתנת שמים. ואילו המעשר הוא האחרון החותם את קניין הנכסים אף הוא מתקדש לה' ולמקדש תורתו, והרי הוא מלמדנו שגם הפרוטה האחרונה - הנתפסת בנקל כתוצאה של כל ההישגים הקודמים, אף היא מתנת ההשגחה האלוקית - כמוה כפרוטה הראשונה הפותחת את התהוות הנכסים.
 

קדושת המעשר נבנית מכל בהמה ובהמה שבמניין העשרה

שהרי קדושת מעשר אינה חלה על אחד מתוך עשרה שבנכסים אלא היא חלה על כל עשירי בתורת עשירי, בתוך תוצרת של שורת הנכסים שקדמה לו ובכך היא מבטאת את טיב יחסנו לה'. בעשירי המיוצר היא מלמדת על כל שורת הנכסים המייצרת ועל עצם הייצור - שהכל נתון מידי ההשגחה האלוקית. ורעיון זה מובע בייחוד במעשר בהמה שהרי כך יש להפריש מעשר בהמה: אין האדם בוחר אחד מתוך עשרה או עשרה מתוך מאה, אילו עשה כן היה מקדיש לה' רק את השבר הזה - רק עשירית אחת מהכול. ולכן כך הוא עושה: העדר עובר תחת השבט כבני מרון - הם עוברים כרצונם אחד אחד, וזה כמו זה עשוי לצאת בעשירי. בדרך אחרת יכול הוא למנות אותם כמות שהם רבוצים לפניו וּמִשְׁמָנָה תשעה הרי העשירי קדוש מאליו - כי התשעה שנמנו לפניו הם המקדישים את העשירי כתוצרתם. ולפיכך משמנה אחדים לצורך מעשר כבר קיים בהם מצוות מעשר אפילו לא עלה בידו להמשיך במניינו. הוא שקבעו חז"ל (לעיל נט, ב) כי "מנין הראוי פוטר", שכן בעצם מניינם לצורך קידוש העשירי, כבר הביע את יחסם לה' - הם נכסים המביאים לידי גידול הנכסים תחת השגחתו של ה'.
 

מהות מעשר בהמה - הביטוי לברכת ה' על כל יחיד ויחיד

נמצאת אומר, מעשר בהמה מבטא שריבוי הנכסים וגם הנכס האחרון שנולד מן הרכוש שכבר זכה בו הכל תלוי בברכת ה'. והרי מעשר בהמה מבטא שברכת כל בית יחיד תלויה בהשגחתו המיוחדת של ה'. ולפי שבהמת המעשר מבטאת שברכת ה' השורה בבית הביאה לידי הצלחת העדר - עתה הבהמה מתקדשת בקדושת קרבן והרי היא מבטאת את אישיות בעל העדר המתקרב אל ה' בקרבן זה - הלה ישים לבו לכך שפרי ברכת הבית היא אישיות האדם הזוכה בקרבת ה' תוך כדי הנאה מברכתו. זו גם הסיבה שבמעשר בהמה רק דמיו ואימוריו עולים על המזבח - הווה אומר כל ההוויה והרצון על כל השאיפות והמטרות נתפסים מתוך היחס לה' ולתורתו וההוויה מושרשת ביסוד התורה המוליכה אל על לפסגת ה': "מתנה אחת ובלבד שייתן כנגד היסוד" (זבחים נו, ב).
 

על יד מעשר בהמה - כל בית הופך למקדש ה'

ועתה הבהמה כולה נאכלת לבעלים ואין לכהנים חלק בה, אלא הוא ובני משפחתו יאכלוה בעיר האלוקים בתחום שמסביב למקדש התורה. כי מעשר בהמה הופך את ההנאה ואת שמחת החיים למעשים המקרבים את האדם לה' ובלבד שהם שמורים במשמרת המוסר. מעתה כל בית הופך למקדש ה' וכל שולחן נעשה מזבח וכל איש ואשה בישראל זוכים בעצמם לאכול מקודשי ה' בלא להתקדש בקדושת כהונה על ידי תיווך של כהנים. וזו כל תכלית המקדש והכהונה על פי תורת הכהנים של ישראל, להחדיר בכל העם ובכל חייו את רוח הקדושה ואת אופי הכהונה. מקורם של אלה היא בתורת ה' המונחת בקודש הקדשים היא ההופכת את המקדש למכון ה', והגשמתה היא המשמעות של קדושת הכהונה.
 

תכלית העתיד של העיתים: לקדש את כל החיים בקדושת המקדש

זו תכלית שהגשמתה האידיאלית תוארה על ידי זכריה הנביא (יד, כ-כא) כתכלית העתיד של העיתים: "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח. יהיה כל סיר בירושלם וביהודה קדש לה' צבאו-ת ובאו כל הזבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאו-ת ביום ההוא". הווה אומר אפילו תכשיטי הסוסים ישאו את הכתובת "קדש לה'"; הסירים של סעודות הכהנים בבית ה', יהיו כמזרקי הדמים שלפני המזבח וכל כלי המטבח שבירושלים וביהודה יהיו קודש לה' אלקי כל צבאות העולם ולא עוד יהיה "תגר" בבית ה' - לא יטפחו את המקדש כדרך תגרים ולא יבנוהו כ"בית מסחר". לא יקנו את קדושת כל מקומות החיים במחיר מעט מקומות קדושים ולא יחליפו את קדושת כל זמני החיים ברגעים אחדים של קדושה, אלא יבנו את המקדש ויבקרו במקדש כדי לקדש את כל החיים בקדושת המקדש.

(על פי ומתוך פירוש הרש"ר הירש על התורה, שלהי חומש ויקרא)