סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים – חסה תרבותית

 

"חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים בבית המסס שלו. פעם אחת נפל ארז אחד שבמקומנו, ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת. פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים. ומי שדיא ליה? והא כתיב: כנף רננים נעלסה! אמר רב אשי: ההוא מוזרתא הואי" (בכורות, נז ע"ב).  

פירוש: ועוד העיד ר' ישמעאל בן סתריאל: חֲזִירִין מיני חזרת (חסה) שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קְלָפִים (עלים) בְּבֵית הֶמְסֵס (בקיבה) שֶׁלּוֹ. ועוד העיד: פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז אֶחָד שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קְרוֹנוֹת עַל חוּדּוֹ של גבו כאַחַת, זה בצד זה. פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי, שהוא עוף ענק, וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים במה שנשפך ממנה, וְשָׁבְרָה שְׁלשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים. ושואלים: וּמִי שָׁדְיָא לֵיהּ [והאם היא זורקת אותה] את ביצתה? וְהָא כְּתִיב [והרי נאמר]: "כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה כי תעזוב לארץ ביציה" (איוב לט, י"ג), ולפי חכמים מדובר על בר יוכני, המניח בנחת את ביצתו על הארץ! אָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא מוּזַרְתָּא הֲוַאי [אותה ביצה, ביצה מוזרת, לא מופרית היתה], ומכיוון שלא יצא ממנה אפרוח השליכה אותה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: חסה תרבותית   שם באנגלית: Lettuce   שם מדעי: Lactuca sativa

שם נרדף במקורות: חזרת, מרור   שמות בשפות אחרות: ערבית – חס, אכדית - חסו


נושא מרכזי: לזיהוי החזירין


החזירין, על פי רש"י, הם שמו של ירק ולא של בעל חיים. מפרש כאן רש"י: "עוד העיד דבר זה חזירין שבמקומנו - לשון חזרת ירק שלועזים לטוגא". לטוגא היא חסה (leituge) בצרפתית עתיקה (1). את משמעות זו ל"חזירין" מצאנו גם במשנה (עבודה זרה, פ"ג מ"ח): "... וזורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה והחזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים וכו'". מפרש שם רע"ב: "והחזרין - חזרת. ובערבי חס"א". על רקע זיהוי זה של החזירין תאורו של רבי ישמעאל בן סתריאל, כפי שהוא מופיע בגמרא שלפנינו, מעורר שאלות שהרי מהם הקלפים של החסה וכיצד ייתכן שלירק יש בית המסס? רש"י מיישב את המונח "בית המסס": "בבית המסס - היינו אותן עלין קטנים כמו הבשר עצמו שיש באותו המסס של בהמה שקורין צינטולא". ה"צינטולא" היא בית ההמסס במעלי גרה ובמרכז קלח החסה מרוכזים עלים קטנים וצפופים הדומים לבית המסס זה.

לאמיתו של דבר קיימות גרסאות אחרות נוחות יותר. בכתב יד מינכן הגירסה היא: "חזירים שבמקומינו יש להן ששים ריבוא עלין". גם בתאור זה כמו בחלקים האחרים של עדותו של רבי ישמעאל בן סתריאל עלינו למצוא את הגרעין הריאלי העומד בבסיס הסיפור בדומה לעדות על העוף בר יוכני (ראה במאמר "ביצת בר יוכני"). התאור הוא תאור נאמן של קלח חסה אלא שקלח זה גדול באופן יוצא דופן ומכיל ששים ריבוא עלים. 
 

 
חסה תרבותית   מקור

 
הרחבה

על הזהות בין החזרת לחסה אנו לומדים מדברי הגמרא המתארת את הירקות שנמנו במשנה שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח : "משנה: ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא, ובעולשין, ובמרור. יוצאין בהן בין לחין בין יבשין. אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ... גמרא: חזרת - חסא. עולשין - הינדבי. תמכא, אמר רבה בר בר חנה: תמכתא שמה. חרחבינא, אמר רבי שמעון בן לקיש: אצוותא דדיקלא. ובמרור – מרירתא" (פסחים לט ע"א). רש"י מתרגם את החזרת ל"לייטוג"א" בלע"ז וכך מתרגם גם את השם חסא. בעבודה זרה (י ע"ב) מצאנו: "הוה ליה ההוא ברתא דשמה גירא קעבדה איסורא שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא שדר ליה כרתי שלח ליה חסא" (עבודה זרה י ע"ב). מפרש רש"י: "הדר שדר ליה חסא - לייטוג"א בלע"ז כלומר חוס עלה". נמצא אם כן שחזרת וחסא הם היינו הך ושניהם נקראו "לייטוג"א" (Leituge). בשם זה נקראת החסה התרבותית - Lettuce.

הגמרא בפסחים (לט ע"א) מונה צמחים רבים שניתן לצאת בהם ידי חובת מצוות מרור ומסכמת את מאפייניהם: "רבי יהודה אומר: כל שיש לו שרף. רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כל שפניו מכסיפין. אחרים אומרים: כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין. אמר רבי יוחנן: מדברי כולן נלמד: ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין. אמר רב הונא: הלכה כאחרים". למרות זאת מצווה מלכתחילה לאכול חסה: "רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא. א"ל מאי דעתיך דמרירין טפי? והא חזרת תנן. ותנא דבי שמואל: חזרת, וא"ר אושעיא מצוה בחזרת, ואמר רבא מאי חזרת? חסא. מאי חסא? דחס רחמנא עילוון. ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: למה נמשלו מצריים כמרור? לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה. א"ל הדרי בי". החסה עונה על כל רשימת הקריטריונים המובאת בגמרא. החסה הצעירה איננה מרה יתר על המידה אך עם התבגרות הצמח הוא הופך למר מאד בגלל נוכחות נוזל חלבי מר ("שרף") בעלים ובגבעולים. ייתכן שהכוונה בדברי רבי יונתן היא גם לשינוי שעובר מרקם העלים במרור. בצמח הצעיר הם רכים אך עם התבגרותו עליו הופכים להיות קשים.
  
 


(1)  ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י".
 

 

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 194-195).
הרב ד"ר אברהם אופיר שמש, "ירקות, קטניות ופירות-העץ בכתבים רבניים בימי-הביניים: הנחיות דיאטטיות-רפואיות", אסיא עה-עו, שבט תשס"ה. 

לעיון נוסף:

זהר עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, עמ' 273.
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 58-59). הרחבה בנושא זיהוי החזרת.
חסת המצפן באתר צמח השדה .
בפורטל הדף היומי: "לא חזרת ולא קישות ולא צנון ".

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר