הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים ואמוראים: רבי יהודה ורבי שמעון / רב ושמואל - כמי ההלכה

[כללי פסיקה]

בכורות לד ע"א

"אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון. מתקיף לה ר"נ בר יצחק: הי רבי שמעון? אילימא רבי שמעון דמתני' - עד השתא לא אשמעינן שמואל דבר שאין מתכוין מותר? והא ר' חייא בר אשי אמר רב: הלכה כר' יהודה,
ורב חנין בר אשי אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון.
ורב חייא בר אבין מתני בלא גברי, רב אמר: הלכה כר' יהודה, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון!
אלא רבי שמעון דברייתא. .
ורב שישא בריה דרב אידי מתני לה בהדיא, אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון דברייתא. 

1.
בנושא של מחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון - "דבר שאינו מתכון – מותר".

2.
מסוגייתנו משמע שרב פוסק כרבי יהודה ושמואל פוסק כרבי שמעון, וכך נפסקה ההלכה ברמב"ם.

3.
במחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה [עסקנו בזה כבר כמה פעמים] הכלל הוא, שהלכה כרבי יהודה, ולכן הלכה כאן צריכה להיות "דבר שאינו מכון – אסור". כמו כן במחלוקת בין "רב" ו"שמואל" הכלל הוא, שבאיסורים [וזהו נושא דיוננו] הלכה כרב, ורב פסק כאן כרבי יהודה.

3.1
יוצא אפוא, שבין אם נכריע במחלוקת בין רבי שמעון ורבי יהודה כרבי יהודה [התנאים], ובין אם נכריע כ"רב" במחלוקת עם שמואל [האמוראים] נגיע למסקנה, שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה ש"דבר שאינו מתכון – אסור" ! ומדוע לא נפסק כך ברמב"ם?

4.
מגיד משנה הלכות שבת פרק א הלכה ה:

דברים המותרין לעשותן בשבת ובשעת עשייתן וכו'. זה מחלוקת ר' שמעון ורבי יהודה ונפסקה הלכה בגמ' פ' המצניע (שם שבת דף צ"ד) ובמקומות אחרים כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

משמע ממנו שרמב"ם פסק להלכה כרבי שמעון מפני שבכמה סוגיות בש"ס משמע שאמוראים מאוחרים יותר פסקו כרבי שמעון.

5.
ונראה להוסיף, שאין בזה סתירה לכלל ש"הלכה כרב באיסורים" במחלוקתו עם שמואל, מפני שיתכן שההכרעה כרב היא רק כאשר המחלוקת בין שניהם נובעת מדעתם האישית, ולא כאשר הם חלוקים כאיזה תנא לפסוק. [ובפשטות משמע מהפוסקים לא כך]

6.
מסוגייתנו גם מוכח שהכלל "דבר שאינו מתכוין – מותר" תקף לא רק בהלכות שבת אלא גם בשאר איסורים, כבסוגייתנו, שמדובר באיסור הטלת מום בבכור. וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעא-קעב, ובהערה כז.