סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמרו דבר אחד"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות כב ע"א


"מתני'. רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דם - הרי זו תקבר, ופטורה מן הבכורה.
גמ'. תני רבי חייא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ומאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר?
כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה.
למימרא דולד מעליא הוא, ואמאי אין מטמא לא במגע ולא במשא?
אמר רבי יוחנן: משום ביטול ברוב נגעו בה. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר ר' יוחנן: רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון אמרו דבר אחד. רבי אליעזר בן יעקב - הא דאמרן, ר' שמעון מאי היא? דתנן: השליא בבית - הבית טמא, לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד. רבי שמעון אומר: ולד נימוק עד שלא יצא."

 

1.
רבי יוחנן מסביר שרבי אליעזר בן יעקב – במשנתנו – ורבי שמעון "אמרו דבר אחד". כוונתו לעיקרון של "משום ביטול ברוב...". מה המשמעות של הביטוי "אמרו דבר אחד"?

2.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:

" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,

הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כשיטה.

2.1
המשך דבריו:

וילפו האי טעמא מדאמרינן ר' מאיר אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מהטהורה לפיכך פרט הכתוב בטהורה, ושעופות הטהורים מרובים מהטמאים לפיכך פרט הכתוב בטמאים, מאי קמשמע לן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה.

הסבר: התורה מפרטת את המיעוט של הבהמות הטהורות ומכאן לומדים: " לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה", ולכן, כיון שהגמרא צירפה כמה דעות שסוברות דין דומה – סימן שהגמרא רומזה בזה שהם מיעוט, ואין ההלכה כמותם, ויש רבים אחרים שסוברים ההיפך וההלכה היא כרבים.

2.2
המשך דבריו:

ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.

הסבר: מלבד הביטוי "... סבירא להו..." מופיע ביטוי דומה בש"ס הוא - כבסוגייתנו: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.

2.3
המשך דבריו:

ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו .

והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה,

הסבר: יש מי שסובר שהיש הבדל בין שני הביטויים שהזכרנו. הביטוי "... כולהו סבירא להו..." כוונתו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם.

2.4
המשך דבריו:

כאותה שבפרק א' דסוכה ב"ש ור' יאשיהו ר"ש ור' יהודה כלהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן ופליגי אהדדי ואינן שוין בדבר לגמרי, דלב"ש הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושלחנו, ר' יאשיה בעי ארבע אמות, ר"ש בעי שלש דפנות ורביעית אפילו טפח, וכן כלהו כדאיתא התם, ולפי זה אינן מודין זה לזה ובכל חד מנייהו פליגי רבנן עליה והוי יחיד ובטל במיעוטן.

ובנין אב שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה בפרק איזהו נשך א"ר נחמן הלכה כרבי יהודה, הלכה כרבי יוסי, הלכה כרשב"ג, אלא שיטה אתמר דאלת"ה הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל בכולהו אלא ש"מ שיטה איתמר, והתם נמי לא מודו אהדדי,

וכן כה"ג מסתמא לית הלכתא כחד מינייהו אלא היכא דפסיק הלכתא גמרא בהדיא כחד מינייהו או דמוכח הכי ומפיק לה הכי משיטה, כי ההיא דמסכת סוכה דפסיק רבא הלכה כר' שמעון וכן כל כיוצא, כן כתב הר"ן בפירוש הלכותיו בפרק קמא דסוכה: "

הסבר: כמו בהרבה כללים אחרים, הכלל תקף כל עוד הגמרא לא פוסקת אחרת באופן מפורש, או באופן שמוכח שהיא פוסקת כאותה שיטה של "כולהו סבירא להו".

3.
יד מלאכי – סימן כתר – :

"מצינו בגמרא דקאמר "פלוני ופלוני כולהו סבירא להו", ואפילו הכי הלכתא היא ולא נקט הך לישנא רק לפרושי מילתייהו ולא לאוקמינהו בשיטה"

מתאים לכלל של ה"הליכות עולם", ש"מותר" לגמרא להכריע שההלכה תהיה כאותם תנאים שהובאו ברשימה.

4.
ואלו דברי הרשב"א - שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רלז:

תשובה: ... וזה שאמרו בירושלמי: דר"א בן יעקב ור' שמעון אמרו דבר אחד. ומכאן למד הרמב"ם ז"ל מה שכתב: האילן שנקצץ, חייב בערלה; ו... דר' שמעון ור"א בן יעקב הוא דאמרו: פחות מטפח, ולומר: דפחות מטפח, כאילו נגמם מעם הארץ. ולית הלכתא כותייהו, שהרי אמרו בירוש*למי: דתרווייהו אמרו דבר אחד, והוה להו כיחיד, ולא קי"ל כוותיהו...

לפי הרשב"א, הביטוי "אמרו דבר אחד" מלמד ששני החכמים נחשבים כדעת "יחיד" ואם חכמים חולקים הרי שאין הלכה כ"יחיד". [אם שני החכמים היו נחשבים כשתי דעות הרי שאין עדיפות לדעת החולקים על שניהם גם אם הם מכונים "חכמים", כי הכלל הוא שהלכה כרבים דווקא נגד יחיד אבל לא נגד "רבים" אחרים אפילו אם הם במיעוט]

5.
בסוגייתנו – אפשר לומר שכוונת דברי רבי יוחנן לומר ש"אמרו דבר אחד" כדי ללמדנו שאין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב במשנתנו.

6.
רא"ש מסכת בכורות פרק ג:

גמ' ואיפסיקא הלכתא לקמן (בכורות דף כג ב) כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי.

לפי דברי הרא"ש אמנם ההלכה היא כן כרבי אליעזר בן יעקב, כפי שהגמרא פוסקת בדף כג. ולכאורה סותר את הכלל של "אין הלכה כשיטה", וגם לא כמי שנכלל ב"אמרו דבר אחד" - כבסוגייתנו.

7.
יתכן להסביר שרבי יוחנן עצמו באמת פסק שלא כמותו, ואילו "עורך הגמרא" כן פסק כרבי אליעזר בן יעקב. וכמו שאמר ב"הליכות עולם" – לעיל – שיש פוסקים שאומרים שלמרות הביטוי "אמרו דבר אחד" ניתן לגמרא "רשות" לפסוק כמוהו.
ולפי הפוסקים שבכל מקרה הביטוי "אמרו דבר אחד" איננו מלמד שאין הלכה כמותם הרי יוצא שרבי יוחנן לא בא כלל לפסוק.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר