מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
פירות שביעית שנעשה בהם מלאכה אסורה
גוי איים על יהודי שאם לא יעשה כדבריו יהרגו כשם שהרג יהודי אחר, ורב יוסף לא התיר לאשתו להנשא, מפני שהגוי אמר כך רק כדי לאיים, ולא היה זה כמסיח לפי תומו. מקור לדבריו: "עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר פירות הללו של ערלה הן, של עזיקה הן, של נטע רבעי הן - לא אמר כלום. לא נתכוון אלא להשביח מקחו". אין אנו חוששים שהפירות אסורים, כי כונתו היתה להשביח ולהתפאר בפירותיו.
מהם פירות של עזיקה? רש"י: "מפרדס מעוזק וגדר סביב לו לשומרו והיא שנת שביעית ...וכמדומה לי דהאי עזיקה שם העיר שבארץ ישראל ופירותיה משובחים, ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר מעזיקה הבאתי, אין חוששין לומר אמת". לרמב"ן, עזקה הוא מקום שמור, ולכן הפירות משובחים, או: עזקה מלשון 'מצאו יושב ועוזק תחת הזיתים' (מנחות פה ע"ב), שפירושו חופר או עושה כמין גדר למלאתו עפר. זהו פיתוח והצמחת האילן- "אברויי אילנא" ואסור, "והפירות עצמן אסורין דמחמת עבודת שביעית באו, והלכה היא 'הנוטע בשביעית יעקור' (משנה תרומות ב, ג), 'ושדה שנטייבה לא תזרע למוצאי שביעית' (משנה שביעית ד, ב)' ". לדברי הרמב"ן אין לאכול פירות שביעית שנעשה בהם מלאכה אסורה בשמיטה. לדעת הרמב"ם (הל' שמיטה ד, טו), הפירות הללו לא נאסרים. לדבריו, המשנה עוסקת באיסור ספיחים - ירקות שנזרעו בשביעית. הרב עקיבא יוסף שלזינגר (ספר משנת ר' עקיבא סי' ד), העיד שבירושלים היה נהוג להקל באיסור "נעבד".
גם לנוהגים איסור "נעבד", אין הפירות נאסרים כאשר העובד בפירות הללו סומך על הוראת היתר, כדוגמת היתר המכירה. כך כותב החזון איש (שביעית סי' י ס"ק ו) שהתנגד להיתר המכירה: "אותם שמוכרין ע"י עצמן ולא ע"י שליח פרדסיהן לנכרי, אף שעוברים בזה משום 'לא תחנם' [=לדעת החזון איש] מכל מקום הויא מכירה ...ואף על גב שקשה לסמוך על זה, מכל מקום יש להם על מה שיסמוכו, ולכן אין לאסור פירותיהן דיעבד".
