הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "איבעית אימא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות י ע"ב
"וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור; ואמר רב נחמן: מנא אמינא לה - דתניא: +שמות י"ג+ וערפתו נאמר כאן עריפה, ונאמר להלן עריפה, מה להלן - אסור, אף כאן אסור; מני? אילימא רבי יהודה - מחיים מיסר אסור! אלא לאו רבי שמעון היא;
א"ל רב ששת: ספרא חבריך תרגומה לעולם רבי יהודה, ואיצטריך, סלקא דעתך אמינא עריפה במקום פדייה עומדת, מה פדייה מתרת אף עריפה מתרת - קמ"ל.
אמר רב נחמן: מנא אמינא לה - מדתני לוי: הוא הפסיד ממונו של כהן - לפיכך יופסד ממונו, מני? אילימא רבי יהודה - הא מיפסד וקאי! אלא לאו רבי שמעון היא; איבעית אימא רבי יהודה, ואיבעית אימא רבי שמעון, איבעית אימא רבי יהודה - אפסידא דביני ביני, ואיבעית אימא רבי שמעון - לפחת מיתה."
בספר "למנצח לדוד" [רבי דוד פארדו] מסביר את כל ה"איבעית אימא" בש"ס. כאן הוא אומר:
"תרווייהו דיחויי בעלמא נינהו, דדחיקא מילתא לפרושה לא כרבי יהודה ולא כרבי שמעון אי לאו דנימא דמודה רבי שמעון לאחר עריפה שאסור בהנאה..."
כלומר, שני ה"איבעית אימא" יוצאים מנקודת הנחה [זהו החידוש הגדול שלו] שמוכרחים להסביר ולקבל את מה שאמרו האמוראים שמודה רבי שמעון לרבי יהודה שאחרי עריפה אסור בהנאה.
