טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אומה זו כגפן נמשלה – גפן היין
"אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר אבא: כי דריש להו רב להני קראי באגדתא, כוותך דריש להו. אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל. והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא" (חולין, צב ע"א).
פירוש: ומוסיפים כי כדרך שדרש ר' ירמיה בר אבא את הכתוב "גפן" כמתאר את עם ישראל, כך גם אמר ר' שמעון בן לקיש: אומה זו ישראל כגפן נמשלה. וכשם שיש בגפן זמורות (הענפים), ואשכולות (ענבים), ועלים, וקנוקנות (כעין חוטים שבהם נאחזים ענבי הגפן), כן יש בעם ישראל ... והיינו [וזהו] ששלחו מתם [משם, מארץ ישראל]: בבקשה: ליבעי רחמים איתכליא על עליא [יבקשו רחמים, יתפללו האשכולות על העלים], שכן אילמלא עליא לא מתקיימן איתכליא [העלים לא יתקיימו האשכולות] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: גפן היין שם באנגלית: Common Grape Vine שם מדעי: Vitis vinifera
שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה
נושא מרכזי לעיון: מהם חלקי הגפן ותפקידם?
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על גפן היין הקש\י כאן.
דרשתו של רבי שמעון בן לקיש מזכירה במידה רבה את המדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה ל): "דבר אחר: פרי עץ הדר, אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל, אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו וכו'".
הביטוי "מכפרין אלו על אלו" אומר דרשני שהרי, לכאורה, לקבוצה הרביעית, שאין בה לא תורה ולא מעשים טובים ("ריקנים"), אין זכויות וכיצד תכפר על בעלי הזכויות. לא נאמר "יכפרו הצדיקים על הריקנים" אלא "אלו על אלו" ביטוי המצביע על סימטריה בין הקבוצות. התשובה לשאלה נעוצה, אולי, בהקשר. כאשר ה"ריקנים" עומדים לעצמם ראוי לאבדם שהרי אין בהם תועלת אלא שהקב"ה איננו רוצה בכך ("לאבדן אי אפשר") אך כאשר הם חלק מאגודה אחת עם שאר הכתות יש להם ערך המעניק גם להם אפשרות לכפר על השאר.
ההשוואה לגפן בדרשתו של רבי שמעון בן לקיש מאפשרת להבין את ההבדל בין משמעות קבוצת ה"ריקנים" כשהיא לעצמה ומשמעותה כחלק מאגודה. מפרש כאן רש"י: "זמורות שבה אלו בעלי בתים - דמה הזמורה הזו מוציאה לולבין ועלים ופרי והוא עיקר הגפן, כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם. עלין - שבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים. קנוקנות - וידייל"ש דלא חזו למידי" (1). הביטוי "ריקנין שבישראל" מתאים להפליא למבנה הקנוקנות. אין מדובר באיבר שמלכתחילה איננו מיועד ליצירת אשכולות אלא באיבר שבמקורו ההתפתחותי היה אשכול ש"התרוקן" כלומר איבד את יכולת יצירת הענבים. מסיבה זו ניתן למצוא לעיתים קנוקנות ועליהן ענבים בודדות.
אכן כן, לקנוקנות אין ערך, כשהן לעצמן, משום שאינן ראויות לכלום אך כאשר הקנוקנות מהוות חלק מהגפן כולה יש להן ערך משמעותי ביותר בתרומה ליבול הגפן. בעזרת הקנוקנות הגפן מטפסת על הסמוכות ומגדילה את שטח הפנים החשוף לשמש שבלעדיה לא מתקיים תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה). תהליך ההטמעה הוא תהליך ייצור סוכר הענבים (גלוקוז) המאפשר את התפתחות האשכולות. רש"י מתאר את תפקיד העלים כמגינים על האשכולות מפני פגעי הסביבה אך לאמיתו של דבר העלים הם בעיקר "בית החרושת" שבו מתקיים תהליך ההטמעה. כיוון מחשבה זה מאפשר להבין באופן נוסף את דברי המשנה באבות (פ"ד מ"ג): "הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". על פי דברינו גם אם אדם נראה לכאורה חסר ערך כשלעצמו הרי שכחלק מהציבור יש לו תפקיד חשוב.
 |
|
 |
|
גפן יין - זן מוסקט |
|
קנוקנת - מצמידה את הגפן לתיל ההדליה |
הרחבה
גפן היין היא אחד מהמינים השייכים לסוג גפן (Vitis) החשוב ביותר במשפחת הגפניים (Vitaceae). מספר המינים בסוג הוא כ – 60 וגפן היין היא המין הנפוץ ביותר מביניהם. הסוג גפן נבדל מיתר הסוגים במשפחה בכך שעלי הכותרת נשארים מחוברים זה לזה ויוצרים כעין מצנפת המכסה את אברי הרבייה של הפרח. פתיחת הפרח מתבצעת באופן הפוך למקובל ובמקום שעלי הכותרת יפרדו זה מזה בחלקם העליון וישארו מחוברים למצעית בחלקם התחתון הם ניתקים מבסיסם ונושרים כיחידה אחת דמויית מצנפת וחושפים את עמוד העלי והאבקנים. בניגוד לרוב מיני הסוג גפן שהם חד מיניים ודו ביתיים הרי שרוב זני גפן היין הם דו מיניים בעלי דור של 5 עלי גביע מאוחים, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים ושחלה המורכבת משני עלי שחלה שכל אחד מהם מכיל 2 ביציות.
המבנה המיוחד של פרחי הגפן מתואר בפסוק "פרחה הגפן פתח הסמדר" (שיר השירים, ז י"ג). הסמדר הוא שמו של פרח הגפן. על פי הסורית סמדר הוא עמידה הפוכה המתארת את האופן בו מאורגנים עלי הכותרת של פרח הגפן. עלי הכותרת אינם מחוברים לבסיס הפרח כי אם בראשו. פתח הסמדר הוא השלב בו נושרת מצנפת עלי הכותרת ומתגלים חמשת האבקנים.
 |
|
 |
פרחי הגפן (הסמדר) לפני פתיחתם
|
|
"פתח הסמדר" ניתן לראות את השחלות הירוקות ואת האבקנים. |
Chatelet P et al. J. Exp. Bot. 2007; 58:4107-4118
מקראה:
A = תפרחת בגמר התפתחותה בסמוך לפתיחת הפרחים (הקו הלבן מציין 1 ס"מ).
B = מבט מהצד של ניצן פרח (עלי הכותרת הוסרו באופן חלקי) בסמוך לפריחה. ניתן לראות את "מצנפת" עלי הכותרת (Pe), מאבקים מקופלים (An) ושחלה (Or). י
C = פרח פתוח באופן מלא. D = אשכול כ – 6 שבועות לאחר הפריחה.
לגפן היין שני תת מינים: גפן הבר והגפן התרבותית. תת המין הראשון גדל כמטפס ביערות ובגדות נחלים. תפוצתה משתרעת מצרפת ועד מערב אסיה. ייתכן והפרטים הגדלים בגדות נחלים בישראל הם גפן בר. גפן הבר היא צמח חד מיני דו-ביתי. הן פרחי הזכר והן על פרחי הנקבה נושאים את שני סוגי איברי הרבייה אלא שבפרח הזכרי מנוון עמוד העלי ואילו בפרח הנקבה מנוונים האבקנים. הפירות קטנים וחמוצים ואינם ראויים למאכל. העלים של הצמח הזכרי שסועים לאונות ארוכות ואילו העלים של הצמח הנקבי מחוסרים אונות או בעלי אונות קצרות. בגפן התרבותית הפרחים דו-מיניים (אנדרוגיניים) (ראה בתמונות) והפירות עסיסיים וטעימים. מספר הזנים של הגפן התרבותית גדול מאד ומגיע לכמה אלפים.
שרשי הגפן מעמיקים בקרקע וחודרים גם לסלעים רכים או לסדקי סלע קשה מקומות השומרים על לחותם במשך כל השנה. הדבר מאפשר לגפן להתפתח בהרים גם ללא השקייה. בארץ ישראל תכונה זו תורמת להעדפת גידול גפנים באזור ההר ובמיוחד הרי חברון הקרים שאינם מתאימים לגידול זיתים. שטחים נרחבים של כרמים נטועים על קרקע רנדזינה (קרקע בהירה המתפתחת על חוואר וקרטון) המתאימה במיוחד לגידול הגפן. היום נחשבת קרקע זו למעולה עבור גידול ענבי יין כדוגמת איזורי גידול היין המפורסמים של צרפת. קרקע ההר הבהירה עשירה בסידן ובחרסיות דבר המשפר את איכות הענבים. החרסית נשארת קרירה דבר המאפשר לענבים להבשיל בקצב איטי ובנוסף היא אוצרת את מי הגשם ביעילות רבה בהשוואה לסוגי קרקע אחרים.
כרוב הצמחים המטפסים מסתעפת גם הגפן סמוך לבסיסה. גזעה הראשי יכול להגיע לאורך רב מאד, אך בכרמים נוהגים לגזום את הגזע הראשי על מנת לפתח זמורות. הגפן מלבלבת בחורף או בהתחלת האביב ומצמיחה נצרים רכים הנקראים לולבי גפנים. את נצרים אלו ניתן לאכול לאחר התקנה במלח או בחומץ (בדומה לתמרות הצלף). בהמשך מתארכים הלולבים לזמורות הנושאות את האשכולות.
בחיקו של כל עלה (וביחוד בחיקי העלים התחתונים) על הענפים הראשיים יושב ניצן המפתח במשך השנה ענף קצר בעל עלה אחד או שנים. ענפים אלה מתקיימים שנה אחת בלבד ואינם מפתחים אשכולות. מסיבה זו מקובל לזמור אותם על מנת לעודד את צמיחת הענפים הפוריים. הענפים הפוריים של הגפן צומחים במהירות ובמשך שנה אחת יכולים להגיע לאורך של 2-4 מ'. גידולם הוא בעיקר לאורך והם אינם מתעבים ולכן אין הם מסוגלים לשאת את עצמם ואת משא העלים והאשכולות. על מנת לטפס הם נעזרים בקנוקנות, הערוכות על פי רוב בחלקו העליון של הענף, ונאחזות בעצמים או צמחים אחרים בסביבה הקרובה. סעיפי הקנוקנות רגישים למגע והם מגיבים בהתפתלות והכרכות סביב עצמים שהם פוגשים בדרכם. תוך כדי התפתלותן מצמידות הקנוקנות את הזמורות אל העצם עליו הן נשענות.
"וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וכו'" (יחזקאל כח כ"ו). כרם ענבי יין ליד בת עין בגוש עציון
(1) רש"י משתמש בלע"ז וידיל"א בכמה מקומות ולכאורה נראה שמשמעות המילה רחבה יותר מאשר קנוקנות בלבד. בסוגייתנו הכוונה לקנוקנות ואילו בפסחים (לט ע"א) ד"ה "אצוותא דדקלא" מפרש: "סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א". ד"ר משה קטן מציע לצמצם את המשמעות של וידיל"א לקנוקנות גפן בלבד ואילו את דברי רש"י בפסחים הוא מפרש בכך שהם חסרים ויש לגרוס "סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל כעין וידיל"א של גפנים". הוא מסיק זאת מפירוש רש"י בעירובין (נח ע"א): "נברא - סיב שגדל ומתגלגל סביב הדקל, כעין ויגיל"א של גפנים". לענ"ד הפירוש של וידיל"א הוא אכן קנוקנות אלא שיש לשם זה משמעות רחבה יותר והוא מתייחס לכל חוט המתפתל סביב עצמים אחרים ולאו דווקא בגפן. הגמרא (חולין, צב עב) דנה לגבי איסור גיד הנשה ולדעת רב "לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו" כלומר החוטים היוצאים מגופו של גיד הנשה. גם סיב הדקל הוא חוט המלפף את גזעו.
רשימת מקורות:
מיכאל זהרי, עולם הצמחים (299-301).
יהודה פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 71-73).
לעיון נוסף:
גפן היין באתר צמח השדה
על מהותו של ה"סמדר" - "סמדר אסור מפני שהוא פירי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
