סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

 

ירושלים של זהב

כלבא שבוע אביה של רחל, הדירה מנכסיו משנשאה לר' עקיבא. בשל עניותם, הם גרו במתבן, ובשעה שליקט ר' עקיבא את התבן משערותיה של אשתו, אמר לה שכשיתעשר, יעשה לה תכשיט של זהב, וירושלים מצוירת בה, וכך אכן עשה: "לא תצא אשה בשבת בעיר של זהב- כדעבד ליה ר' עקיבא לדביתהו" (שבת נט ע"ב).
הנהגת ר' עקיבא סותרת את שאסרו חז"ל לפני החורבן: "בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות... מאי עטרות כלות? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עיר של זהב" (סוטה מט ע"ב). הרמב"ן (תורת האדם מהדו' שעוועל עמ' רסב) כותב, שדוקא לכלה גזרו, אבל אשה שאיננה כלה מותר. הריטב"א (נדה סא ע"ב) מסביר שדוקא בשעת שמחה אסור, אבל שלא בשעת שמחה מותר, והוכחתו מר' עקיבא שהיה אחר חורבן. הרש"ש (שבת שם) כותב שדוקא צורת ירושלים התירו, מאחר שמקיים בזה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
את זכרונה של ירושלים אפשר להעלות ע"י ציור ירושלים על תכשיט, או בצורה הפוכה: "עושה אשה תכשיטין ומשיירת דבר מועט זכר לירושלים שנאמר: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' " (תוספתא סוטה [ליברמן] טו,יד), וכך להלכה: "וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהן כדי שלא יהיה תכשיט שלם, וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו מקום הנחת תפילין, וכל אלו הדברים כדי לזכור ירושלים שנאמר 'אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני' "(רמב"ם הל' תעניות ה, יג).
הרב דוד אבודרהם מצין מנהג נוסף שנהגו בעבר: "ונוהגין ברוב המקומות בספרד לשים בראש החתן והכלה בשעת ברכת נישואין שני בדים עשוים מענפי זית מחופות בעלה כסף וחוטי משי. והטעם שעושין מענפי זית שהם מרים משום אבל, כדי לזכור את ירושלים שנא' "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
הזכרון הוא כפול: את ירושלים בחורבנה, ואת הצפיה לבנינה. איזכור בנין ירושלים בחיי היום יום, ובמיוחד בשעת שמחה, מלמד על כך שגם החיים האישיים שואפים להיות מרכיב בבנין האומה והארץ.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר