הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אלמה תניא"; "ועוד..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עח ע"א-ע"ב

"ואימא: בחולין אין, במוקדשין לא! כתיב: ושור - וי"ו מוסיף על ענין ראשון: אי מה קדשים - כלאים לא, אף אותו ואת בנו - כלאים לא, אלמה תניא: אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי, ועוד שה כתיב, ואמר רבא: זה בנה אב - כל מקום שנאמר שה, אינו אלא להוציא את הכלאים."

1.
הגמרא מקשה על ההנחה ש"ויו" מוסיף על עניין ראשון, שלפי זה צריך להיות, שהדין יהיה שגם באיסור "אותו ואת בנו" לא יחול בכלאים, ואילו בברייתא כתוב שאיסור זה כן חל גם בכלאים.

2.
כשהגמרא מקשה מהברייתא היא משתמשת בביטוי "אלמה תניא" ולא בביטוי "והתניא" [שמופיע כ - 1000 מופעים בש"ס].

3.
ואולי יש לומר, שהביטוי "אלמה תניא" תמיד מופיע כשהציטוט הוא מברייתא שמוסבת ממש על המשנה המדוברת. ואילו כאשר הגמרא מקשה "והתניא", מדובר על קושיה מברייתא במקום אחר בש"ס [בין אם בדפים אחרים ובין אם בסוגיה אחרת גם מבחינת התוכן].

4.
הביטוי "אלמה תניא" כוונתו להקשות מברייתא על המסקנה שבאה אחרי "אי הכי"; "אלא מעתה"; "אי...".

4.1
חשוב לציין: הביטויים הנ"ל כשאחריהם מופיע הביטוי "אלמה תניא" משובצים תמיד בתוך מהלך סוגיה. הם יכולים להופיע בתוך מהלך של קושיה, או בתוך מהלך של תרוץ. זו הסיבה מדוע הקושיה מהברייתא לא פותחת ב"מיתיבי" וכדומה, אלא ב"אלמה תניא/תנן ...".

5.
אחרי הקושיה הראשונה הגמרא מוסיפה להקשות. את הקושיה השניה היא פותחת בביטוי "ועוד..."

6.
בספר "דברי סופרים" מביא שיטה שהקושיה הראשונה בגמרא והקושיה השניה שמתחילה במילה "ועוד" אינם צריכים זה לזה, והרבה פעמים בגמרא יש ששתי הקושיות צריכות זה לזה.

7.
חתם סופר מסכת חולין דף עח עמוד א:

ועוד שה כתיב אמר רבא וכו' קושיה שניה אינה דומה לראשונה שקו' ראשונה היא לסתור הברייתא דנוהג במקדשים וקו' שני' לסתור הברייתא דנוהג בכלאים.

ולכאורה י"ל האי ועוד שהכתיב היא ק"ו ע"ד ממנ"פ ואינה קו' אחרת ומצינו כיוצא בזה בש"ס דועוד שייך לקו' ראשונה עיין ספ"ק דכתובות גבי ארוס וארוסתו. דכבר כתבתי לעיל מ"ש רמב"ן על התורה דקראי מישך שייכו אהדדי וה"ק שור או כשב כי יולד נוהג בו ב' מצות דמחוסר זמן א' ז' ימים יהי' עם אמו ועוד מצוה אחרת בהו דשור או שה או"ב וגו' ע"ש שזהו כוונתו וא"כ י"ל קו' הש"ס דהיא הנותנת דנוהג בכלאים מדפרט בקרא בתרא שור ושה ולא פרט כשב או עז כבקרא קמא אלא כייל כשב ועז בלשון שה ש"מ דקאי אפי' השה הבא מכבש ועז והיינו כלאים ולק"מ קו' הש"ס. ולק"מ נמי מה שהקשו תוס' הא שור ושה א"י להוציא כלאים מביניהם וגם קו' הש"ס דהא שה כשבים ושה עזים מורה לנו דשה אינו כלאים דלק"מ הכא שאני. אך לפ"ז עיקר קו' הש"ס לא על הגוף הדין אלא על לישני דרבא דאמר זה בנה אב כל מקום שנאמר וכו' ומאי חזית דשה כשבים בנה אב דשה להוציא כלאים דלמא שה דהכא בנה אב בכל מקום לרבות כלאים ועיקר קו' על רבא: [מהדו"ק]

הוא מעלה שתי אפשרויות:

7.1
הקושיה של "ועוד" לא קשורה לקושיה הראשונה של "אלמה תניא...", אלא היא קושיה נפרדת.

7.2
אפשרות אחרת להסבר הקושיה שמתחילה ב"ועוד": הקושיה השניה כן קשורה לקושיה הראשונה ומשמעות הביטוי "ועוד" הוא כמו "קל וחומר..." או "וממה נפשך..." והוא המשך הקושיה הראשונה.