הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מנא הא מילתא דאמור רבנן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עד ע"א

"אמר רבא: מנא הא מלתא דאמור רבנן מיתה - עושה ניפול, שחיטה - אינה עושה ניפול? דכתיב: +ויקרא י"א+ וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא, למעוטי מאי? אילימא למעוטי בחייהם מנבלתם נפקא, אלא ש"מ: מיתה - עושה ניפול, ואין שחיטה עושה ניפול.
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: והא קרא בשרצים כתיב! אמר ליה: אם אינו ענין לשרצים - דלאו בני שחיטה נינהו, תנהו ענין לבהמה. ואכתי מבעי ליה - כעין מיתה, לחין - מטמאים, יבשים - אין מטמאים! תרי במותם כתיבי. "

1.
הגמרא מחפשת מקור במקרא לדין "מיתה - עושה ניפול, שחיטה - אינה עושה ניפול". ומשתמשת בביטוי "מנא הא מילתא דאמור רבנן" [=מהיכן המקור לדברי חכמים]. מדוע לא השתמשה במונח "מנלן"?

2.
הביטוי "אמרו חכמים" או "אמור רבנן" מתייחס , בדרך כלל, לדברי תנאים במשניות. ויש אומרים יותר מכך, שמדובר דווקא במשניות "עתיקות" ו"פסוקות" "ופשוטות" [בספר "בית אהרן", כרך י, עמוד רמט]

3.
כלומר הביטויים הנ"ל מתיחסים למשניות שיש בהם כל 3 המרכיבים: ישן+ברור ופשוט+פסוק להלכה.

4.
לפי הנ"ל ניתן אולי להסביר שהביטוי "מנא הא מילתא דאמור רבנן" נאמר במיוחד על "דאמרו רבנן", כמו שהסברנו את משמעותו כמשנה עתיקה ברורה ופסוקה, בניגוד לכל מקרה "רגיל" אחר במשנה, שהגמרא שואלת עליו מנלן?.

5.
בסוגייתנו לא מדובר במשנה מפורשת, אלא, בדברים שהסביר רב יצחק בר יוסף בשם רבי יוחנן את מחלוקת רבי מאיר וחכמים במשנה האחרונה.