הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "דבי רבי ישמעאל תנא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין סז ע"א
"רבי ישמעאל תנא: במים במים שתי פעמים, אין זה כלל ופרט, אלא ריבה ומיעט; במים - ריבה, בימים ובנחלים - מיעט, במים - חזר וריבה; ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל, מאי רבי - חריצין ונעיצין לאיסורא, ומאי מיעט - בורות שיחין ומערות להתירא. "
1.
הפרשנים דנים בהרחבה האם יש מחלוקת בין "תנא דבי רבי ישמעאל" לתנא קמא. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים פז-פח.
2.
לפי הסוברים שיש מחלוקת ביניהם כמי ההלכה? אומר הרא"ש, שהלכה כ"תנא דבי רב" ולא כ"תנא דבי רבי ישמעאל", מפני שתנא דבי רב היתה ברייתא "שגורה" בפי כל, ולכן היא נפסקה להלכה [הסברנו כבר: עצם זה שהיתה שגורה בפי כל נותן לה את הסמכות הקובעת].
3.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יח:
שרץ המים הנברא בבורות ובשיחין ובמערות * הואיל ואינן מים נובעין והרי הן עצורים הרי הן כמים שבכלים ומותר, ושוחה ושותה ואינו נמנע ואף על פי ו שבולע בשעת שתייה מאותן השרצים הדקים.
4.
מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה יח:
שרץ המים הנברא בבורות וכו'. נראה מדברי רבינו שחריצין ונעיצין המושכין אע"פ שאינן נובעין אסורין ולא הותר בלא סנפיר וקשקשת אלא בורות שיחין ומערות שהן עצורין בכלים וכתנא דבי רבי ישמעאל דמשמע התם דפליג אתנא קמא בחריצין המושכין ואינן נובעין וכן פירשו בעלי התוספות ז"ל וכדתני מתיא בן יהודה מרבה אני בורות שיחין ומערות שהם עצורין בכלים ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורין בכלים וכן משמע בספרא דקתני לאיסורא עד שתהא מרבה את המים שבביברין ומשמע אע"פ שאינן נובעין ולזה הסכים הרשב"א ז"ל:
ה"מגיד משנה" מסביר ש"תנא דבי רבי ישמעאל" חולק על תנא קמא, והרמב"ם פוסק כמותו.
5.
ומדוע הרמב"ם פסק דווקא כ"תנא דבי רבי ישמעאל"? מפני שיש הוכחה לדבריו מדברי הברייתא של "תני מתתיה בן יהודה".
6.
הליכות עולם שער חמישי פרק ג:
ו. מסורת בידינו וביד כל תלמידי חכמים שכל מקום ששנינו בראש הפרק א"ר פלוני כגון אמר ר"ע מנין לע"ז וכו' כך היא הלכה,
ובכל מקום ששנינו בראש הפרק ר' פלוני אומר כגון ר' אליעזר אומר דשבת אינה הלכה.
וכיוצא בזה בגמרא
שכל מקום שאומר תנא דבי רבי ישמעאל - כך הלכה
ובכל מקום שאומר דבי רבי ישמעאל תנא - אינה הלכה:
לפי דברי ה"יד מלאכי" היה צריך לפסוק בסוגייתנו [לפי הרמב"ם ותוס' שיש מחלוקת] שלא כדברי "תנא דבי רבי ישמעאל" ושלא כרמב"ם ! אלא יש לומר, כדלעיל, כיון שבסוגייתנו יש הוכחה לדברי "תנא דבי רבי ישמעאל" לכן הרמב"ם פוסק כמותו.
7.
אולם נראה שעדיין קשה: מי כתב את הניסוח: "תנא דבי רבי ישמעאל" או "דבי רבי ישמעאל תנא" [לפי כללי ה"יד מלאכי"]? כנראה ש"עורך הגמרא" [רב אשי ורבינא, או הסבוראים]. והרי הם ידעו שבמקרה שלנו הלכה כ"תנא דבי רבי ישמעאל" מפני שיש הוכחה לדבריו בברייתא. ומדוע לא שינו את הניסוח ל"דבי רבי ישמעאל תנא"?
8.
ואולי יש לומר: הכלל שמובא ב"יד מלאכי" [לעיל] הוא רק כשדברי "דבי רבי ישמעאל" מובאים בפני עצמם וללא מחלוקת, ושלא כבסוגייתנו.
9.
ואולי לא כל סוגיה בש"ס מקבלת את הכלל הנ"ל.
