סקר
אמשיך ללמוד יבמות במסגרת הדף היומי:
כדי לסיים את יבמות
למרות מסכת יבמות
רק אם אמצא חומרי עזר
אחכה לכתובות


 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

רבי יהושע אלוף הויכוחים

חולין נט ע"ב - ס ע"א

 
ישנו היום ענף בינלאומי מפותח שנקרא 'דיבייט', ואף נערכים בו תחרויות בינלאומיות. המתמודדים צריכים לשכנע את השופטים בכל מיני טיעונים. כמדומני שבאחת התחרויות שהתקיימו בשנים האחרונות הוכתרו ישראלים כאלופי העולם.

גם בעבר הרחוק ייחסו משמעות גדולה מאוד לויכוחים, אם כי לא תמיד שפר גורלו של המנצח בויכוחים אלו. פעמים רבות בהסטוריה נאלצו רבנים להתווכח עם כמרים נוצרים, בידיעה שאם הרבנים ינצחו חייהם בסכנה.

גם בימי התנאים היו תחרויות וויכוחים פומביים שנעשו בין הרבנים לבין הצדוקים, המינים או הגויים, והיו רבנים שהתמחו בכך. אחד הגדולים שבהם היה ר' יהושע בן חנניה, שחי בסוף ימי הבית השני ולאחר החורבן. בסוגיה שלמדנו היום בדף היומי אנו רואים מספר דיונים פילוסופיים שהוא קיים עם הקיסר, אשר העריך מאוד את ר' יהושע בן חנניה על חכמתו:
 

1. תלמוד בבלי חולין נט, ב

אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה: א-לוקיכם כאריה מתיל, דכתיב "אריה שאג מי לא יירא". מאי רבותיה? פרשא קטיל אריא! אמר ליה: לאו כהאי אריא מתיל, כאריא דבי עילאי מתיל. אמר ליה: בעינא דמיחזית ליה ניהלי! אמר ליה: לא מצית חזית ליה. אמר ליה: איברא, חזינא ליה! בעא רחמי, אתעקר מדוכתיה, כי הוה מרחיק ארבע מאה פרסי ניהם חד קלא - אפילו כל מעברתא, ושורא דרומי נפל, אדמרחק תלת מאה פרסי ניהם קלא אחרינא - נתור ככי ושיני דגברי, ואף הוא נפל מכורסייא לארעא. א"ל: במטותא מינך, בעי רחמי עליה דלהדר לדוכתיה. בעא רחמי עליה, ואהדר ליה לאתריה.
אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה: בעינא דאיחזי לאלקיכו! א"ל: לא מצית חזית ליה, א"ל: איברא, חזינא ליה! אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז, א"ל: איסתכל ביה! א"ל: לא מצינא, א"ל: יומא, דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה, שכינה לא כל שכן!
א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה: בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלקיכו! אמר ליה: לא מצית, אמאי? נפישי חילוותיה, א"ל: איברא! אמר ליה: פוק צבית לגידא דרביתא, דרויחא עלמא; טרח שיתא ירחי קייטא - אתא זיקא כנשיה לימא, טרח שיתא ירחי דסיתוא - אתא מיטרא טבעיה בימא. א"ל: מאי האי? אמר ליה: הני כנושאי זלוחאי דאתו קמיה, א"ל: אי הכי, לא מצינא.
א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה: אלקיכון נגרא הוא, דכתיב "המקרה במים עליותיו", אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא! אמר: לחיי!
בעא רחמי עלה ואינגעה, אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא; דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא, ויתיב בשוקא, וסתר דוללי, כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה; יומא חד הוה קא חליף התם, הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי, אמר לה: שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלקי! אמרה ליה: אימא ליה לאלקיך לשקול מאי דיהב לי, אמר לה: א-לקא דידן מיהב יהיב, משקל לא שקיל.


אגב, העובדה שהקב"ה רק נותן ואינו לוקח נאמרה גם בסיפור הידוע על ר' חנינא בן דוסא שזכה לקבל מהקב"ה רגל שולחן מזהב, אבל הוא הצליח ע"י נס להחזיר זאת לקב"ה:
 

2. תלמוד בבלי תענית כה, א

אמרה ליה דביתהו: עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי? אמר לה: מאי נעביד? - בעי רחמי דניתבו לך מידי, בעא רחמי, יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא. חזיא בחלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי. ואיהו אפתורא דתרי כרעי, אמר לה: ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמיחסר? אמרה ליה: ומאי נעביד? - בעי רחמי דנשקלינהו מינך. בעי רחמי ושקלוהו, תנא: גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון. דגמירי: דמיהב יהבי, מישקל - לא שקלי

סופה של אותה בת קיסר היה עצוב. היא חלתה בצרעת, ור' יהושע לא רק שלא ריחם עליה אלא בא ללעוג לה על כך. מדוע היה ר' יהושע כה אכזרי לבת הקיסר? והאם הוא לא פחד מנקמתו של הקיסר? – ובכן, התשובה היא שלא היה מדובר בילדה קטנה ששואלת שאלה פילוסופית אלא בהתרסה של אשה חשובה שבאה מתוך השקפת עולם מובנית. לא במקרה היא לועגת לפרק קד בתהלים ('ברכי נפשי'), אשר כל עניינו לראות את השגחתו של הקב"ה דרך הבריאה. בת הקיסר אומרת שהקב"ה אינו משגיח על העולם, ואפילו כלי קטן הוא לא יכול לעשות מאז בריאת העולם. ר' יהושע הוכיח לה שישנה השגחה בעולם, וכל עוד היא חיה ומנוגעת, היא ההוכחה הטובה ביותר לכך.

זו לא היתה הפעם הראשונה שר' יהושע התמודד מול בתו של הקיסר. קדם לסיפור הזה הסיפור המפורסם שבו היא לעגה למראה החיצוני של ר' יהושע – ודרך זה מן הסתם לכל מצבו הפיזי של עם ישראל לאחר החורבן:
 

3. תלמוד בבלי תענית ז, א

כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער! - אמר לה: אביך רמי חמרא במני דפחרא. - אמרה ליה: אלא במאי נירמי? - אמר לה: אתון דחשביתו - רמו במאני דהבא וכספא. - אזלה ואמרה ליה לאבוה. רמייא לחמרא במני דהבא וכספא, ותקיף. אתו ואמרו ליה. אמר לה לברתיה: מאן אמר לך הכי? אמרה ליה: רבי יהושע בן חנניה. קריוהו, אמר ליה: אמאי אמרת לה הכי? - אמר ליה: כי היכי דאמרה לי - אמרי לה. - והא איכא שפירי דגמירי! אי הוו סנו - טפי הוו גמירי.

חכמתו הגדולה של ר' יהושע היתה ירושה לו מרבו. ר' יהושע הוא אחד מחמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שהיה הנשיא בזמן החורבן. ריב"ז אמר על ר' יהושע 'אשרי יולדתו' מכיון שאמו היתה מביאה אותו לבית כנסת בהיותו בעריסה כדי שישמע קולות של לימוד תורה. מסתבר שגם את תורת הויכוח למד ר' יהושע מרבן יוחנן בן זכאי, כפי שכתב הרב אהרון היימן:
 

4. תולדות תנאים ואמוראים (הרב אהרן היימן המאה ה-20, ירושלים) ערך ר' יהושע בן חנניה

והנה כל אחד מהחמשה גדולי תלמידי דרבן יוחנן בן זכאי ירש אחת ממדות היקרות דרבן, כר' אליעזר שמפורש עליו שלא אמר דבר מה שלא שמע מפי רבו, ור' יהושע מלבד תורתו וחכמתו שקיבל ממנו מסרו גם חכמתו הגדולה איך להשיב את הצדוקים והמינים הידועים על אוולתם, שרבן יוחנן נצחם תמיד... וכן מצינו בר' יהושע

דוגמא לויכוח שבו ניצח רבן יוחנן בן זכאי אפשר לראות מהמשנה במסכת ידיים, אשר בה הותקף רבן יוחנן בן זכאי על כך שחכמים גזרו טומאה על כתבי הקודש. הסיבה לגזירת הטומאה היתה מפני שהיו אנשים ששמו את פירות התרומה שלהם בארון הקודש (שהרי התרומה היא דבר קדוש, והם חשבו שאין מתאים יותר מארון הקודש בשבילה), וזה גרם לעכברים להיכנס לארונות ולאכול גם את ספרי הקודש. לכן גזרו חכמים שכל מה שיגע בכתבי הקודש ייטמא. הצדוקים התנגדו לגזירה הזו וטענו שאין הגיון בכך שדוקא כתבי הקודש יהיו טמאים:
 

5. משנה ידים פרק ד משנה ו

אומרים צדוקים: קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס אינו מטמא את הידים. א"ר יוחנן בן זכאי: וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד? הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים! אמרו לו לפי חבתן היא טומאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות. אמר להם: אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן וספרי הומריס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים.

סיפור נוסף מעיד על כך שרבן יוחנן בן זכאי היה ידוע כאדם שמנצח בויכוחים, עד שאף אחד לא העיז להתמודד מולו. כך מתואר במגילת תענית על יום חג שנקבע זכר לנצחון שניצחו את הבייתוסים בעניין קביעת המועד של חג השבועות:
 

6. תלמוד בבלי מנחות סה, א

מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד, שהיו בייתוסין אומרים: עצרת אחר השבת, ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם: שוטים, מנין לכם? ולא היה אדם אחד שהיה משיבו, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים; קרא עליו מקרא זה: "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר", ואם משה רבינו אוהב ישראל היה, למה איחרן במדבר ארבעים שנה? אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו: שוטה, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם! כתוב אחד אומר: "תספרו חמשים יום", וכתוב אחד אומר: "שבע שבתות תמימות תהיינה". הא כיצד? כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת.

דוגמא נוספת לחכמתו של ר' יהושע בן חנניה ניתן לראות בתשובתו לקיסר, אשר רצה לדעת על מה הוא עתיד לחלום באותו לילה. תשובתו של ר' יהושע אינה מעידה רק על חכמת חיים, שהרי הוא ידע שמה שאדם חושב עליו ביום יבוא אליו בחלומו בלילה, אלא גם על הבנה פוליטית, שהוא ידע שמה שהכי מפחיד אותו הוא הנצחון הצפוי של הפרסים:
 

7. תלמוד בבלי ברכות נו, א

אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנניא אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא.

סיפור אחר על ויכוח שהיה בין ר' יהושע למין הסתיים במותו של המין שהיה אחד ממשרתי הקיסר אך לא הבין את הרמזים של ר' יהושע בויכוח. מהסיפור הזה רואים גם כמה דאגו ישראל שלאחר מותו של ר' יהושע לא יהיה אדם כמוהו שידע להשיב למינים ולכופרים כלשונם, אבל הוא הרגיע אותם ואמר שהקב"ה מסדר זאת באופן כזה שכאשר חכמת ישראל יורדת, גם חכמת הגויים יורדת: 
 

8. תלמוד בבלי חגיגה ה, ב

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה. אחוי ליה: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לרבי יהושע: מאי אחוי לך? - עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה, ואנא מחוינא ליה: ידו נטויה עלינו. אמרו ליה לההוא מינא: מאי אחויית ליה? - עמא דאהדרינהו מריה מיניה. - ומאי אחוי לך? - לא ידענא. אמרו: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה, במחוג יחוי קמי מלכא? אפקוהו וקטלוהו. כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן: מאי תיהוי עלן ממנאי? - אמר להם: "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם". כיון שאבדה עצה מבנים - נסרחה חכמתן של אומות העולם. ואי בעית אימא מהכא "ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך".

סיפור ארוך מאוד שמעיד על כשרונו של ר' יהושע בן חנניה בויכוחים כאלו מובא במסכת בכורות. יש להדגיש שסיפור זה ודאי רומז לעניינים נסתרים, וברור שאין אנו מבינים את כל הרמזים שבסיפור, אך ניתן לראות מכאן את מעמדו של ר' יהושע בחכמת הויכוח:
 

9. תלמוד בבלי בכורות ח, ב

א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל: לשב שני; והא סבי דבי אתונא ארבעינהו, ואוליד לתלת? הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' שנין; והא קמשמשי שמושי! אינהו נמי משמשי כאדם; והא חכימי אינהו? אנן חכימינן מינייהו; אי חכימת - זיל זכינהו, ואיתינהו לי! אמר ליה: כמה הוו? שיתין גברי; אמר ליה: עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי, וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי. עבד ליה, כי מטא להתם על לבי טבחא, אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא, א"ל: רישך לזבוני? א"ל: אין, א"ל: בכמה? א"ל: בפלגא דזוזא; יהב ליה. לסוף א"ל: אנא רישא דחיותא אמרי לך? אמר ליה: אי בעית דאישבקך, סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא! א"ל: מסתפינא, דכל דמחוי קטלי ליה; א"ל: דרי כריכא דקניא, וכי מטית להתם - זקפה כמאן דקא מתפח, אזל אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי מבראי, דאי חזו כרעא דעיילא - קטלי להו לבראי, ודנפקא - קטלי להו לגואי. אפכה לסנדליה - קטלי להו לגואי, אפכה לסנדליה - קטלי להו לכולהו. אזל, אשכח ינוקי מלעיל סבי מלתחת, אמר: אי יהיבנא שלמא להני - קטלי לי הני, סברי אנן עדיפינן דאנן קשינן טפי ואינהו דרדקי, אמר: שלמא לכו!
אמרו ליה: מאי עבידתיך? אמר להו: חכימא דיהודאי אנא, בעינא למיגמר חכמתא מינייכו. אי הכי, ניבעי לך! אמר להו: לחיי, אי זכיתו לי - כל דבעיתו עבידו בי, ואי זכינא בכו - איכלו גבאי בספינתא. א"ל: ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה, מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה? שקל סיכתא, דצה לתתאי - לא עאל, לעילאי - עאל, אמר: האי נמי מיתרמי בת מזליה.
גברא דאוזיף וטריף, מאי חזא דהדר אוזיף? אמר להו: גברא אזל לאגמא, קטל קמא טונא ולא מצי ביה. קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה.
אמרו ליה: אימא לן מילי דבדיאי! אמר להו: הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי, אמרו ליה: וכודניתא מי ילדה? אמר להו: הי ניהו מילי דבדיאי. מילחא כי סריא, במאי מלחי לה? אמר להו: בסילתא דכודניתא; ומי איכא סילתא לכודנתא? ומילחא מי סרי? בני לן ביתא באוירא דעלמא! אמר שם תלא בין רקיעא לארעא, אמר להו: אסיקו לי ליבני וטינא, מציעתיה דעלמא היכא? זקפה לאצבעתיה אמר להו: הכא, א"ל: ומי יימר? אייתו אשלי ומשחו! אית לן בירא בדברא, עיילא למתא! א"ל: אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה. אית לן ריחיא דתבירא, חייטיה! אמר: כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה. משרא דסכיני במאי קטלי? בקרנא דחמרא; ומי איכא קרנא לחמרא? ומי איכא משרא דסכיני? אייתו ליה תרי ביעי, א"ל: הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיוורתי? אייתי להו איהו תרי גביני, אמר להו: הי דעיזא אוכמתי והי דעיזא חיוורתי? ורצוצא דמית, מהיכא נפיק רוחיה? מהיכא דעל, נפק. אחוי לן מנא דלא שוי חביליה! אייתו בודיא, פשטוה לא הוה עייל בתרעא, אמר להו: אייתו מרי סיתרוה, היינו מנא דלא שוו חביליה.
איתינהו, כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר: כולהו חבראי להכא אתו, אמר ליה לספונא: שרי ספינתך. בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו, כי מטי לבי בליעי, מלא כוזא דמיא מבי בליעי, כד אתו אוקמינהו קמי קיסר, חזנהו דהוו מעני, א"ל: הני לאו נינהו! שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו, אקשו לאפי מלכא, אמר ליה: כל דבעית עביד בהו, אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי שדינהו בתיגדא, אמר להו מליוה להו ואיזילו לכו. מלו ושדו ביה קמאי קמאי ובלע להו, מלו עד דשמיט כתפייהו, ובלו להו ואזול.


חכמתו של ר' יהושע עמדה לו גם כאשר הוא היה צריך להגיד דברים קשים נגד עם גדול וממורמר. דבריו המפורסמים לאחר החורבן קבעו את ההלכה הידועה של זכר לחורבן:
 

10. תלמוד בבלי בבא בתרא ס, ב

ת"ר: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! - אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! - אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בניי, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר - שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר - שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב: "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו". אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט... עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט... עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט... שנאמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי" וגו'. מאי על ראש שמחתי? אמר רב יצחק: זה אפר מקלה שבראש חתנים.

אגב, בניגוד למה שכולם חושבים, שבירת הכוס בחופה לא נאמרה פה, וכנראה שהונהגה בהתחלה מסיבה אחרת לגמרי, אבל לא זה המקום לפרט. בהזדמנות אחרת שוב נאלץ ר' יהושע להרגיע את העם, שחשב למרוד ברומאים לאחר שכמעט נבנה בית המקדש השלישי באישורם, ובסופו של דבר זה נדחה בגלל הכותים:
 

11. בראשית רבה פרשה סד אות כט

בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה מלכות שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו ועד אנטוכיא, והיו מספיקים לעולי גולה, אזלין אילין כותאי ואמרין ליה ידיע ליהוי למלכא דיהן קריתא דך תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא ינתנון (עזרא ד יג) מנדה זו מידת הארץ, בלו זו פרוביגרון, והלך לאנדרוטיגה, אמר להון מה נעביד וגזרית, אמרין ליה שלח אמר להון או ישניניה מן אתריה או יוספון עלוי חמש אמין או יבצרון מיניה חמש אמין ומן גרמון אינון חזרין בהון, הוון קהלייא מצמתין בהדא בקעתא דבית רמון, כיון דאתון כתביא שורון בייכין בעיין ממרד על מלכותא, אמרין יעול חד בר נש חכים וישדך ציבורא, אמרין יעול ר' יהושע בן חנניה דהוא אסכולוסטיקה דאוריתא, על ודרש אריה טרף טרף ועמד עצם בגרונו, אמר כל דאתי מפק ליה אנא יהיב ליה אגריה, אתא הדין קורה מצרייה דמקוריה אריך ויהיב מקורה ואפקיה, אמר ליה הב לי אגרי, אמר ליה אזיל תהוי מגלג ואמר דעלת לפומיה דאריא בשלם ונפקת בשלם, כך דיינו שניכנסו באומה זו בשלום ויצאנו בשלום.

תרגום: בימי ר' יהושע בן חנניה גזרה המלכות שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליינוס גזברים מעכו ועד אנטוכיא והיו מספיקים לעולי גולה. באו הכותים ואמרו לקיסר: הוי ידוע למלך שאותה עיר כשתיבנה, והחומות יתחזקו, היהודים ימרדו בך ולא ישלמו מסים. אמר להם: מה נעשה? והרי גזרתי! אמרו לו: שלח ואמור להם שהם צריכים לשנות את המיקום, או להוסיף חמש אמות, או להוריד חמש אמות מהתכנית המקורית, ומעצמם הם יחזרו בהם. היו הקהל מתכנסים בבקעת בית רימון, כיון שראו את אותם מכתבים בכו ורצו למרוד במלכות. אמרו: יבוא אדם אחד חכם וירגיע את הציבור. אמרו: יבוא ר' יהושע בן חנניה, שהוא וכחן של תורה. בא ודרש: אריה טרף טֶרֶף, ועמד עצם בגרונו. אמר: כל מי שיוציא את העצם מגרוני, אתן לו שכרו. בא עוף שנקרא קור המצרי, שיש לו מקור ארוך, והושיט מקורו לפיו של האריה והוציאה. אמר לאריה: תן לי שכרי! אמר לו: לך ופרסם את הדבר שנכנסת לפיו של האריה ויצאת בשלום. כך דיינו שנכנסו באומה זו בשלום ויצאנו בשלום.

ואולם, עם כל חכמתו של ר' יהושע, הוא העיד על עצמו שיש מי שחזק ממנו בויכוחים, והיו אלו דוקא האנשים הפשוטים: אשה, שהוא התבייש להגיד לה שהתבשיל שהיא הכינה אינו טעים, ותינוקת (הכוונה לנערה צעירה) שהעירה לו על כך שהוא הולך בשדה שאינו שלו, וילד קטן שרמז לו באיזו דרך ללכת והוא לא הבין את הרמז. וכך מתארת הגמרא: 
 

12. תלמוד בבלי עירובין נג, ב

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא? פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה לי פולין. ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום, שנייה ולא שיירתי מהן כלום. ביום שלישי הקדיחתן במלח. כיון שטעמתי - משכתי ידי מהן. אמרה לי: רבי, מפני מה אינך סועד? אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה לי: היה לך למשוך ידיך מן הפת! - אמרה לי: רבי, שמא לא הנחת פאה בראשונים? ולא כך אמרו חכמים: אין משיירין פאה באילפס, אבל משיירין פאה בקערה. תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה. תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין, חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? - אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה! - נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם.

המשך אותו סיפור מובא באיכה רבה, ובה מתוארים עוד שלושה ילדים שניצחו את ר' יהושע בן חנניה:
 

13. איכה רבה פרשה א אות יט

הלך משם ומצא תינוק אחד ובידו כלי מכוסה, אמר לו מה בידך מכוסה בכלי זה, אמר אילו בעית אימא דתדע מה דאית עמי לא הות אמרה לי כסיתיה, הלך משם יותר ומצא תינוק אחד אמר לו מימיה של עיר מה הן, אמר לו מה איכפת לך, השום והבצלים מרובין כיון שנכנס לעיר מצא תינוקת עומדת ממלאה מן העין, אמר לה השקיני מים, אמרה ליה לך ולחמורך, כיון ששתה ופנה לילך, אמר לה בתי עשית כמעשה רבקה, אמרה ליה אני עשיתי כמעשה רבקה, ואתה לא עשית כמעשה אליעזר

מי שאינו יודע את הרקע ואת הכשרון העצום של ר' יהושע בן חנניה אינו יודע להעריך את הסיפורים הללו. אבל מי שמבין שזה היה הדבר שבזכותו התפרסם ר' יהושע בן חנניה מבין שהמסר של הסיפורים האלה הוא שחכמתם של האנשים הפשוטים גוברת לפעמים על כל גדולי הפילוסופים.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר