מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
קליטת גויים בקביעות בארץ
" 'כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר' (דברים כא, י-יא) - לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן". זו דרשת ר' שמעון הסובר, שגויים היושבים מחוץ לגבולות ארץ ישראל השבים בתשובה ואינם עובדים עבודה זרה, אין מצוה להחרימם. רש"י מסביר, שהפסוק עוסק ביפת תואר "בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר שלא יהיו בכלל לא תחיה כל נשמה". לדברי ר' יהודה, יש היתר ייחודי ביפת תואר, אך סתם כך יש מצוה להחרים גויים עובדי עבודה זרה (תוס' ד"ה כמאן).
הרמב"ם (הל' מלכים ו, א) פוסק: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, ...אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך... שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ"- לעזוב, להשלים או להילחם. הגבעונים אמנם משלימים עם ישראל בעורמה, כשהם מציגים את עצמם כבאים מארץ רחוקה (יהושע ט, ד-ט), לדברי הרמב"ם נדרש מהם לשמור שבע מצוות בני נח, לדברי הרמב"ן (דברים כ, י), בשל היותם מארץ רחוקה יש לקבלם למס ועבדות אם רצונם לחיות בארץ, אך אין דרישה שיקבלו על עצמם שבע מצוות בני נח.
הגבעונים לא הציגו עצמם כפליטים, אך בעקבות מה שארע איתם, ניתן ללמוד שגוים הרוצים להיקלט בקביעות בארץ ישראל, עליהם לקבל את מרות השלטון בארץ (=מס ועבדות), וכן את שבע מצוות בני נח. כיום לא ניתן לקבל את שבע המצוות בפני בית דין מפני שהדבר תלוי בקיום מצוות יובל (ערכין כט, א), אך אם ידוע על האנשים המסוימים הללו שהם אינם עוברים על שבע המצוות הללו, ניתן לאפשר להם להיות בארץ (ראב"ד, הל' עבודה זרה י, ו). מקורות אילו יכולים לשמש כבסיס לבירור מעמדם ההלכתי של פליטי אויב הרוצים להקלט בארץ.
