מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
דברי כהן משוח מלחמה לפני הקרב
"פעמיים מדבר עמם, אחת בספר ואחת במלחמה. בספר מה הוא אומר? שמעו דברי מערכי המלחמה, וחזרו. במלחמה מה הוא אומר? 'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו' (דברים כ, ג)". לפי רש"י, בפעם הראשונה הכהן היה משחרר את הראויים להשתחרר, ורק בפני הנותרים למלחמה היה אומר דברי חיזוק ואמונה. הרמב"ם מבאר שהכהן המשוח היה מדבר פעמיים בפני הכל (רמב"ם הל' מלכים ז, ב). הכסף משנה (שם) מסביר שבטרם היציאה לקרב, היה מודיע שיש שהם ראויים להשתחרר, אחר כך היה אומר בפני כולם דברי חיזוק ואמונה, ובסוף דבריו היה משחרר את הראויים להשתחרר. מסתבר שחיילי העורף הם חלק בלתי נפרד מהמערכה, גם אם הם אינם נלחמים בפועל.
ההדגשה הערכית בדברי הכהן משוח המלחמה הוא שלא לפחד מהאויבים, לא להיחלש ולא להחליש אחרים, אלא להאמין באלוקי ישראל, ומתוך כך, בכח העצום ובנחישות שיש בעם ישראל ובגבורי המלחמה. המלחמה היא לא לשם כוחנות או השגת הישגים אישיים. היא לשם שמים, לשם ביעור הרשע והאכזריות מהארץ: "...ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה. ...ולא יחשוב ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה" (רמב"ם הל' מלכים ו, טז)
על הלוחם לקחת בחשבון את אכזריות האויב: "ואמר אליהם (שם) שמע ישראל וגו'. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, ..על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם" (סוטה מב ע"א).
אמנם מצות פדיון שבוים היא מצוה רבה וגדולה מאד, ואין זה פוטר כמובן את החיים לפדותם משביים או לדאוג לקבורתם של הנהרגים, אך לא המחויבות של העורף היא זו שמניעה ומעודדת את החייל לצאת למלחמה. אדרבה הכהן משוח המלחמה מצביע בצורה ברורה על מצב שלא יהיה ניתן לעזור להם והאויבים לא ירחמו עליהם.